אושו מדריך אותנו לתוך מדיטציה בת ארבעה שלבים, כל שלב נפתח בהקשת תוף.

שלב ראשון: ג'יבריש שב בשקט ועצום את עינייך.
יש להתחיל לומר שטויות, קולות, מילים- חסרות כל טעם. רק דבר כל שפה שאינך מכיר. אפשר לעצמך להתבטאות, תן ביטוי לכל השטויות שבתוכך, כל מה שלא צריך להיות.
יש להשליך הכול החוצה. המוח חושב תמיד במונחים של מילים. ג'יבריש עוזר לשבור את הדפוס הזה של ביטוי מילולי מתמיד. בלי לדכא את המחשבות שלך אתה יכול לזרוק אותם החוצה.

שלב שני: ישיבה בדממה
אחרי כמה דקות של ג'יבריש, יש הקשת תוף, בנקודה זו מפסיק הג'יבריש וקולו של אושו מנחה את המאזין לתוך דממה עמוקה, הרפיה. הוא מורה לנו לאסוף את האנרגיה פנימה, למקד את תודעתנו במרכז, בנקודת ההתבוננות. אושו מדבר אלינו ועוזר לתהליך להיות עמוק יותר.
"שתוק, עצום את העיניים, הקפא כל תנועה של הגוף. לך פנימה עמוק יותר ויותר, בדיוק כמו חץ. חדור את כל השכבות ופגם במרכז הקיום שלך".

שלב שלישי: שחרור- let go
כולם נופלים חסרי מאמץ על הרצפה. פשוט הרשה לעצמך ליפול, "כמו שק של אורז", רגוע לחלוטין, מודרך עוד יותר לתוך דממה אילמת.
"...כאילו מת – מות עבור העולם, מות עבור הגוף, מות עבור השכל, כך שרק הנצחי נותר בתוכך."

שלב רביעי: חזרה לחיים- coming back
בתפוף הסופי, קולו של אושו מנחה אותך לחזור לתנוחת ישיבה, עם תזכורת לשאת איתך את המודעות השקטה לתוך פעילותך היומיומית.
"אסוף את החוויה וזכור אותה, כך שהיא תוכל להישאר בתוכך מתחת לפני השטח עשרים וארבע שעות ביממה."

"זכור, הצעד הראשון של המדיטציה הוא ג'יבריש. ג'יבריש פירושו, פשוט לזרוק את הטירוף שלך, הוא כבר שם במוח, נערם במשך מאות שנים. ברגע שתזרוק את זה, תמצא את עצמך הופך לאור, הופך להיות יותר חי, ממש תוך שתי דקות.

אתה תהיה מופתע כאשר המתופף נותן את התיפוף השני, שמורה להיכנס לתוך דממה, אתה נכנס לתוך הדממה בצורה הכי עמוקה שהיית בה אי פעם. היו נחוצות רק שתי דקות לנקות את הדרך. למעשה באותן שתי דקות,אם אתה באנרגיה טוטאלית, ככל שאתה יותר שם, כך תהיה עמוקה יותר השתיקה.

כל ילד יכול לעשות ג 'יבריש, זה לא צריך שום אימון. מהרגע הראשון אתה מיומן כמעט. ג 'יבריש אינו צריך שום הכשרה, וגם צחוק לא צריך שום אימון. אם אתה יכול לעשות ג 'יבריש אתה מטהר את הנפש שלך ומנקה הצטברויות של אבק מהמיינד שלך. וברגע שמוח נעשה דומם...אין לאן לפנות חוץ מפנימה. כל הדרכים נשכחו, נותרה רק דרך, רק מסלול אחד ללכת.

רק יום או יומיים אתה יכול להסס אם להיכנס כל כך עמוק פנימה, כי מי יודע אם תוכל לחזור או לא? זהו תרגיל שמח ועליז. אין מה להיות מודאג, אתה יכול ללכת עמוק ככל שתרצה...לא לדעת סינית, אבל לדבר סינית, לא לדעת מה הם אומרים אבל לומר את זה בהדגשה, לא מפריע בכלל מי מקשיב....אף אחד לא מקשיב, אז אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה לא הולך להעליב אף אחד. אין אף אחד חוץ ממך.

זה יגרום לך להיות שפוי יותר מאי פעם כי אתה זורק כל כך הרבה זבל שהחזקת בתוכך. האם אתה חושב שהג'יבריש שלך מגיע מן השמיים? אתם נושאים את כל הזבל , זרקו אותו! פשוט תעשה את זה בטוטאליות, בהתלהבות. אל תהיה מוטרד אם זה בערבית, עברית או סינית; מותר לך לדבר כל שפה שאתה לא יודע. רק מנע מעצמך לדבר את השפה שאתה יודע, כי השפה שאת יודע לא תוציא את השטויות שלך החוצה, את חוסר ההיגיון שלך, זה יהיה מאוד דקדוקי. המשמעות היא בכלל לא הדרישה. רק למשך שתי דקות תן הזדמנות לקיום שלך להיות חסר משמעות. ואתה תהיה מאוד המום לדעת כי רק תוך שתי דקות אתה הופך כל כך קל, כל כך מוכן להיכנס לתוך שתיקה. "

"את מה שלא ניתן לומר יש לחוות.

זו חוויה עצומה להיכנס לחלל הפנימי.

משהו נחווה באסיפה בזו שאותו איש לא הצליח להגדיר.

זו נקודת השיא של העבודה, המדיטציה או הקבוצות,

בכל יום."

אושו