head banner ashram heb web
 
רוצים לקבל מאיתנו ניוזלטר
ולהשאר מעודכנים?

לוח אירועים


  • אפריל 2018

    • פסטיבל זורבה הבודהה

      זורבה אביב 2018 פסטיבל זורבה הבודהה, 5 ימים של הילולת החיים הגדולה. בלב נווה המדבר הירוק של האשרם, נוצר מרחב מופלא של עולמות שלמים של...

      קרא עוד: פסטיבל זורבה...

    • הפסטיבל הסופי

      3 ימים של מוזיקה, ריקוד, התמסרות, חופש, יופי והשראה במדבר הפסטיבל הסופי נוצר על מנת לתת לדרך הסופית,...

      קרא עוד: הפסטיבל הסופי

    • המעבר - ממוות ללידה

      מיועד לבוגרי תהליך שחרור מכבלי הילדות או פריימל בסדנה זו , נחקור את המימד הרחב...

      קרא עוד: המעבר -...

    • סופשבוע של יוגה ומדיטציה במדבר

      בואו להעניק לעצמכם רגעים של שקט, תנועה ונשימה אחרי החגים נתכנס במדבר לסדנת יוגה ומדיטציה. מעבר לתירגולים...

      קרא עוד: סופשבוע של...

  • מאי 2018

    • האמנות של להתאהב בעצמי

      לשחרר את עצמך מהשיפוט העצמי אהבה מתחילה בלאהוב את עצמך. לאהוב את עצמך זה הבסיס למציאת...

      קרא עוד: האמנות של...

    • לכתוב פרא

      סדנת כתיבה סופשבוע חוויתי במהלכו נערוך עם גבי ניצן (סופר ועיתונאי, "באדולינה") מסע לחיפוש הקול האישי, הפראי והאותנטי –...

      קרא עוד: לכתוב פרא

    • פסטיבל פשוט

      גן עדן עלי אדמות בואו לחגוג את הגוף המקסים שלנו, את ההזדמנות המופלאה של להיות בחיים, בארבעה ימים, ארבעה ימים של חופש, אהבה וקבלה....

      קרא עוד: פסטיבל פשוט

    • עוצמת האש הפנימית - קונדליני יוגה

      רטריט קונדליני יוגה מוזמנים באהבה ל- 3 ימים של תהליך עומק, עם הטכנולוגיה העצמתית של הקונדליני יוגה.קונדליני יוגה...

      קרא עוד: עוצמת האש...

    • ISHA

      אנרגיה בתנועה אנחנו הנשים, הוויה של אהבה, יצירה, שפע ובריאה. הצורך הטבעי שלנו הוא חיבור לתבונה הנשית העתיקה שמתעוררת כשאנחנו...

      קרא עוד: ISHA

    • INITIATION

      מסע שאמאני הינו מסע שאמאני חי ונושם אשר מזמין אותנו לתת מקום לכל החלקים השונים החיים בנו ולמצוא את דרכנו לשלום...

      קרא עוד: INITIATION

  • יוני 2018

    • נקודת המפנה

      התחלה חדשה בנתיב הלב סדנת נקודת המפנה הינה סדנה בינלאומית המאפשרת לעבור תהליך עמוק של גילוי, שינוי והתמרה במשך סוף שבוע שלם. כאשר אנו...

      קרא עוד: נקודת המפנה

    • אחדות האהבה

      האיחוד הטנטרי המקודש במהלך סדנת אחדות האהבה הבינלאומית, פרייה וולנה, מנחה בינלאומית ותיקה לסדנאות טנטרה ברחבי העולם,...

      קרא עוד: אחדות האהבה

    • לאמץ את השינוי

      סדנת ריברת'ינג וניהול עצמי לכל אחד מאתנו יש את הדבר הזה שהוא רוצה לשנות כבר הרבה זמן . ניסינו הכל וכל...

      קרא עוד: לאמץ את השינוי

    • מצא את האושר הפנימי

      תן לאור שבך לזרוח כשהיינו ילדים קטנים, צחקנו בממוצע בין 200-300 פעמים ביום. כמבוגרים, אנחנו צוחקים בממוצע רק 15-20 פעמים...

      קרא עוד: מצא את האושר...

    • דרך האהבה - Oneness

      סדנת הדגל למדיטציה ומודעות עצמית! מסע אותנטי ומעצים, של גילוי עצמי והתעוררות לחיים...

      קרא עוד: דרך האהבה -...

    • Eden-Experience

      חופש תשוקה אחדות הכשרה מקורית לאורח חיים חדש, רגשי, חברתי ומיני. משולב אינטגרציה נדירה של חוכמת המקורות, פסיכודרמה,...

      קרא עוד: Eden-Experience

  • יולי 2018

    • כתיבה אינטואטיבית

      מסע אל העצמי באמצעות טקסטים ומילים סדנת סוף שבוע אינטימית ומיוחדת שמזמינה אתכם להביא...

      קרא עוד: כתיבה...

    • הילד הפנימי

      תרפיה משנה חיים עם דיה גולן סדנת הילד הפנימי הינה סדנה מרוכזת בת 5 ימים, בה נחזור צעד אחר צעד...

      קרא עוד: הילד הפנימי

    • האומץ לאהוב

      מסע אל עומק דרכי האהבה שלי אנחנו רוצים להאמין באהבה ללא תנאים, אך מוצאים את עצמנו זקוקים, כמהים ומחפשים...

      קרא עוד: האומץ לאהוב

הבלוגייה המדברית

ברוכים הבאים למערכת הבלוגים שלנו.

וומפ- תכנית העבודה ומדיטציה באשרם

הכל על תכנית הוומפ באשרם- חוויות, תהליכים, גדילה, עבודה ומדיטצי. חברי תוכנית הוומפ מספרים על עצמם ועל המסע שעברו.

אני לא שמחה. יש לי את כל מה שביקשתי לעצמי ואני עדיין לא שמחה. מחליטה לארוז את עצמי ולנסוע לאשרם במדבר לכמה ימים. יורדת מהאוטובוס, תיק בינוני, כביש גדול, מכוניות נוסעות מהר. אני מתקדמת פנימה, סקרנית. בערב הראשון הרגשתי זרה. לא הבנתי, למה אני צריכה את כל זה? נכנסתי למיטה והתכסתי עד מעל הראש, שמעתי מהחדר הצמוד בחור שר שיר ערש בקול נעים. אבל אני הרגשתי כל כך זרה, לא הצלחתי להיות חלק. התייבשו לי הדמעות ונרדמתי. לא הבנתי למה צריך מדיטציות. ממילא יש כאן נוף מדברי מרהיב, אוכל בריא והמון שקט, אז למה לקום מוקדם לתרגל? אני מתעוררת בקושי, יוצאת
כניסות: 2774
להכנס ברגל, עם המוצ'ילה על הגב, בחום המדברי מבעד לשערי האשרם במדבר בפעם הראשונה זה רגע שקשה לשכוח. ההתרגשות, החששות, הפרפרים בבטן... והשאלות שרצות בראש בקצב מטורף, "איך יהיה לי בפנים? בפני איזו תקופה אני עומדת? מה אם לא אצליח להשתלב? ומה אם לא אכיר אפילו חבר אחד?". להגיע למשרד קבלה עם חיוך נבוך על הפנים. למלא קצת פרטים אישיים ויאללה, התחלנו. להתמקם בחדר וומפ, לראות שם עוד 5 מיטות מלבד שלי ולתהות מי אלו האנשים שיחלקו איתי חדר למשך עשרת הימים הבאים. ללכת למעגל צהריים בפעם הראשונה. "היי, את, חדשה, איך קוראים לך? רק הגעת, את רוצה לנוח אחר הצהריים
כניסות: 1992
יום 1"למה את פה?" שאלתי אותה "מה מביא אותך לאשרם?""לא שואלים שאלה כזו!""למה לא?""זה אישי, זה חודרני ופרטי""מצטער, לא התכוונתי לחטט. את לא חייבת לספר, אם זה פרטי לך""בשבילי זה כמו... זמן פציעות" היא ענתה בלי פירוט והסבר.חשבתי על עצמילמה אני באתי לאשרם?הבנתי למה היא מתכוונתשתקנוונרדמנו.יום 6אני בפנים, עמוק בפנים.אשרם = ביתאני מרשה לעצמי להתעצבן ואז לשתף על זה בשרינגואז להיות מודע, להתבונן, לקבל, לעבור תהליך ולהתרחב.הרגע סיימנו סשן נשימות (ריברת'ינג).הייתי טוטאליצרחתי, בכיתי, נתתי הכל, הרבצתי לרצפה חזק חזקולא התביישתי לבקש עזרה.עפתישחררתיואחרי הפורקן התאהבתיהתאהבתי בעצמיהתאהבתי בכולםהסתכלתי סביביוהבנתי...בשביל זה באתי.יום 16אל תסתכל! לא ליצור קשר עיןלהיות קולעם סיכת שתיקהאבל שלא תראה שאני
כניסות: 1837
היי, אני יגאל פסח סמית' מרקוס, ולהלן מובאות חוויותי כוומפ באשרם.הגעתי לאשרם, כשהמטרה העיקרית שלי הייתה הרפתקאה, חופשה, הפסקה מהחיים הרגילים. בזול. במדבר.קו ארבע מאות ומשהו, כל מיני חיילים, כל מיני אנשים שגרים בדרום, חקלאים ואני. יצאתי בתחנת "שיטים". עמדתי על הכביש משהו כמו חמש דקות כדי להתאפס, איפה הכניסה לאשרם ומה אני אמור לעשות עכשיו. החלטתי שקודם כל כדאי לי להשתין מאחורי תחנת האוטובוס ואז שמתי לב "בואנה, לא עבר פה אף רכב מאז שהגעתיי, איזה כיף!".נכנסתי פנימה, ניסיתי ללחוץ למישהו את היד, קיבלתי חיבוק, נכנסתי לשלם, קיבלתי לחיצת יד מאלכס, הגעתי לפינת החי, קיבלתי ליקוק בפנים מגדי קטן ורך.
כניסות: 1991
הגעתי כי הרגשתי שאני צריכה שקט. חודשים הסתובבתי בדירה הקטנה שלי בתל אביב, סביב עצמי, אבודה, בלופ כזה של רדיפה אחרי משהו שתמיד הוא מעבר לפינה אבל אפעם הוא לא באמת מגיע. כסף, קידום בעבודה המשעממת שלי שממילא לא אהבתי, בחור חדש, משהו. משהו שימלא אותי. משהו שיגרום לי להרגיש שאני חיה. אז ברגע הזה שהייתי צריכה שינוי כמו שאני צריכה אוויר בריאות עזבתי הכל ובאתי. האמת? לא ידעתי למה אני נכנסת. הכרתי את האשרם מפסטיבלים וחברה טובה אחת שעשתה פה וומפ וסיפרה לי קטעי סיפורים פה ושם אבל בגדול לא היה לי מושג. מדיטציה בחיים לא עשיתי, חיבוקים שנאתי אלא
כניסות: 3258
הגעתי לוומפ בלי שום מושג מה אחווה כאן, בחוץ רק הזהירו אותי שזה מקום של היפים מוזרים. ירדתי בתחנת האוטובוס ולפי הטראנס ששמעתי מרחוק ידעתי שהגעתי למקום הנכון. מקום עם אנשים כל כך שונים, ועם חיבוקים ארוכים שבהתחלה הרגישו לי פולשניים. על היום הראשון הורדתי את הנעליים ולא נעלתי אותן עד שעליתי על האוטובוס חזרה לעולם. ההליכה היחפה גורמת לי להאט, מזכירה לי לשים לב לצעדים שאני עושה, לקרקע שאני דורכת עליה. וזה משפיע הרבה מעבר לכפות הרגליים.הגעתי לכאן אחרי תקופה ארוכה שבה שאלתי את עצמי מהי משמעות החיים. קראתי ספרים של כל מיני פילוסופים, באמת ניסיתי להבין. הייתי מתוסכלת, כי
כניסות: 1965
לא פעם ולא פעמיים עברה לי בראש המחשבה נולדתי בתקופה הלא נכונה, שנות ה-60 היו הרבה יותר יפות. תקופת ההיפים ילדי הפרחים, הזמן בו כולם היו מאושרים. ואז הגעתי למקום המופלא הזה, ההיפים של שנות האלפיים, המקום בו האהבה חופשית, השמחה שופעת ומיניות היא לא מילה גסה. באמצע המדבר השומם והשקט פורח פרח יפיפה שנקרא אשרם במדבר, מקום שיש בו מרחב להכיר את עצמך, מקום שיש בו חופש לגלות דברים חדשים ובעיקר מותר, מותר לבכות, לצחוק, לקלל, לחבק וחשוב לא פחות מותר להיות משוגע. אני בן 23 וחזרתי לפני חודש מהמזרח הרחוק היישר אל מרכז הארץ וראיתי סביב כל כך הרבה
כניסות: 2095
"צירופי מקרים היא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי" אנונימי. הגעתי לא מוכן..לא מוכן לטירוף שיעבור עליי בעשרת הימים הקרובים..התזמון היה נכון - כבר וויתרתי.וויתרתי לעצמי, ובעיקר על עצמי. וויתרתי על הצורך להרגיש, הצורך להיות ייחודי, הצורך לתת לאחרים, הצורך לאהוב ולחמול, הצורך שרצה להתבטא.. פשוט וויתרתי על הצורך, וכל שנותר הוא אי הידיעה..צירוף מקרים, ועוד צירוף, ועוד מקרים ופתאום יש תחושה חדשה, משהו הרגיש שונה..החלטתי שאני נוסע לאשרם, החלטתי שזה הדבר הכי בריא שאני אוכל לתת ל"עצמי" שעוד נותר. פתאום, הפך המבוגר השבע ש"עבר כבר הכול" לילד שמתרגש לקראת עוד רגע חדש שיגיע לחייו - חוויה של הוויה..כן, היו המון זיבולי
כניסות: 1821
החיים בקהילה שיתופית זאת חוויה שקשה להסביר למי שלא התנסה בה (למי שכן פחות צריך) יש בעולם כל מיני סוגים של קהילות והמשותף לכולם הוא קבוצה שהיתאגדה סביב איזה רעיון משותף שמאחד אותם, האמונה באותה אידיאולוגיה צריך להיות מספיק משמעותית כדי שהם יסכימו לסבול את השטיות, אחד של השני, ביום יום.כבר תקופה שאני גרה באשרם במדבר, מקום קסום ומשוגע כאחד. קהילה קטנה בלב מדבר, באמצע השבוע אנחנו בערך 20 ובסופשים באים אורחים ומגדילים את המעגל, מפעם לפעם יש גם פסטיבל ואז הבית באמת מתמלא אנשים. לפעמים כל הסיפור הזה כל כך מופלא שאני חושבת שאולי זה בדמיון שלי, רב הסיכויים שלא.
כניסות: 2307
איזה מקום נהדר. באיזו חוכמה נבונה היא בחרה בו. למחרת בלילה חזרתי אל העיר. אל חיי. היא נסעה איתי בדרך הלילית , הארוכה. אל העיר. זה מקום נחמד לסיים בו. סרט עם סוף טוב. אבל זה ממש לא היה הסוף. זו הייתה התחלה של פרק נוסף. כי בנסיעה הלילית הזאת – היא אמרה לי שהיא, בעצם , לא חושבת לחזור ללמודים יותר. ששנת הלמודים הבאה אומנם קרבה, אבל היא לא מתכוונת להרשם אליה. פשוט לא בא לה! טוב, לא בא לה, זו לא סיבה מספיק טובה. אז בואי נראה אם יש סיבות שהן באמת טובות ונכונות להחלטה הזו. לא לסיים את
כניסות: 1801
אז זה הזמן לספר – שככה היא חיה את חיי המגורים שלה בכל החודשים האחרונים. היא נודדת, אין לה בית משלה. ככה היא רוצה. היא לא צמודה או מחוייבת או נשארת בשום בית מסויים. נודדת מבית לבית לפי החלטתה הרגעית. עם תיק של בגדים, מחשבה הנייד,אמצעי טיפוח מינימליים, ספרים,מחברת לכתיבה ומצלמה. לשאלה התמידית שלי : "איפה את", כשהיא נוחתת בעיר, יש תמיד תשובות ערטילאיות: אצל דניאל, או אסא, או בראשון לציון, או בפלורנטין, או בהוסטל, או עם ...הרבה שמות שצריך לזכור ולשייך. בצעדים איטיים. היא ביררה במכללה מה הם חובותיה. ניפגשה עם המנהל להתאים את התוכנית הנכונה לה. היא שילמה
כניסות: 1980
תמיד חשבתי , כאמא, שאוכל לאמץ ולהתנהל על פי התפיסה ההורית הנכונה לי,האומרת לנו ההורים:.תנו לילדיכם לפסוע בדרכים שיבחרו בהן- גם אם יפלו בהן שוב ושוב.וחכו להם תמיד עם אמונה,אהבה וחיבוק - כשיזדקקו לתמיכתכם , לקום מנפילתם ולהמשיך במסעם! משפט נהדר להאמין בו,משפט חכם לחיות לפיו. תאוריה נהדרת?איך זה להיות שם, כשזה באמת קורה לנו.וככה זה קרההבת שלי לא נסעה לטיול הגדול שאחרי השרות למדינה - שהערגה אליו מזינה בגעגועים את המשרתים בצבא. היא בחרה את לימודיה ברצון משוחרר. לפחות את התחום העיקרי. אחר כך היא הוסיפה את רצון החברה - וצירפה לכך תואר באוניברסיטה הפתוחה. כי החברה אמרה –
כניסות: 1775
זה עתה היא סיימה את שנת למודיה הרביעית. נותרה לה עוד שנה..היה קיץ חם מאד, והיו עשרות הפסטיבלים השוקקים בכל כיברות הארץהיא בחרה את פסטיבל "זורבה" . חמישה ימים במדבר הרחוק, פסטיבל שבא בהמוניו, הכי גדול שיש,פרוע, שמח, ססגוני, שמתקיים במקום ששמו "אשרם במדבר". היא נוסעת עם חברות,אבל בעצם בא לה להיות הרבה .לבד, או עם אחרים לא מוכרים. ובלי בן זוגה. הכי לעצמה שאפשר.ומשם, בעצם, היא לא ממש חזרה אל המסלול "הבטוח,הצפוי והמצליח" שממנו באה.זה לא קרה בפתאומיות ,ולא בחיתוך של סכין יפנית. וגם לא בעצלתיים או בהתנהלות נינוחהאני חושבת שהוייתה כבר ידעה שהבליחה קרן שסימנה איזו דרך חדשה, אבל
כניסות: 1727
  אבל מולי יושבת הבת שלי. עיניה טובות ונוצצות,שקט מעודן ועמוק נסוך עליה. משהוא חדש נובט בה. היא דווקא נאספת אל !!!עצמה. היא לא מפורקת. יש לה חיוך יודע. והיא אומרת ששלומה מעולה. מ ע ו ל הואני מיד חושבת שזה בכלל לא אמיתי . זה בטח מהסמים שזורמים בגופה!!אבל היא עונה לכל שאלותי. ומתייצבת מולן בכנות, בבהירות ובזקיפות.על כל שאלותי הבוחנות, הסקרניות, המחטטות, הפולשות , החודרות, המציקות.וכך ישבנו כמה שעות, במסעדה של צעירים באים והולכים, בליבה של פלורנטין ההומה בשעות הצהריים, ואני ניסיתי להקשיב – בלי מסננות עם חורים גדולים, בלי לשפוט, בלי להשוות, בלי לזכור את התוכנית המקורית.היא סיפרה
כניסות: 1940