head banner ashram heb web
 
רוצים לקבל מאיתנו ניוזלטר
ולהשאר מעודכנים?

לוח אירועים


  • נובמבר 2019

    • The Sacred Journey Experience

      מסיבה. סדנה. טקס. מסע אנחנו מתרגשים להזמין אתכם להתכנסות אביב צבעונית וקסומה ~3 ימים משני חיים ומרחיבי לב ותודעהבמרחב המופלא והמפנק...

      קרא עוד: The Sacred...

    • מעשה האהבה - סדנת טנטרה

      סדנת טנטרה בסדנה זו נחווה ונלמד איך להשתמש באנרגיית המין שלנו (אנרגיית החיים) בתוך ומחוץ למעשה האהבה, כדי לפתוח את...

      קרא עוד: מעשה האהבה -...

    • סדנת מסאז' תאילנדי

      יסודות העיסוי התאילנדי במהלך הסופ"ש נלמד טכניקות שונות להענקת טיפול במגע. נרפה את הגוף ונשחרר את הנפש על ידי...

      קרא עוד: סדנת מסאז'...

    • Eden Experience

      The Art of living הכשרה מקורית לאורח חיים טבעי וחדש, רגשי, רוחני ומיני. לפרוץ את חומות האישיותמשולב אינטגרציה נדירה של חוכמת...

      קרא עוד: Eden Experience

    • מצא את האושר הפנימי

      תן לאור שבך לזרוח כשהיינו ילדים קטנים, צחקנו בממוצע בין 200-300 פעמים ביום. כמבוגרים, אנחנו צוחקים בממוצע רק 15-20 פעמים...

      קרא עוד: מצא את האושר...

  • דצמבר 2019

    • שחרור מכבלי ילדות

      מטראומות ילדות לחופש פנימי לחיות ולבחור מחדש, לשחרר, לתקן את זיכרונות ילדותך. לאפשר לעצמך התחלה חדשה שתהווה...

      קרא עוד: שחרור מכבלי...

    • נשים מתעוררות אל החיים

      מסע התעוררות פנימית סדנת סוף שבוע זו מיועדת לנשים שרוצות לגלות את מקור עוצמתן ואת המתנות השוכנות עמוק בלב הווייתן, ולהביאן לידי...

      קרא עוד: נשים...

    • טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים

      סדנת טנטרה בסדנה זו נחווה ונלמד איך להשתמש באנרגיית המין שלנו (אנרגיית החיים) בתוך ומחוץלמעשה האהבה, כדי לפתוח את...

      קרא עוד: טנטרה ומעשה...

    • לכתוב פרא

      סדנת כתיבה סופשבוע חוויתי במהלכו נערוך עם גבי ניצן (סופר ועיתונאי, "באדולינה") מסע לחיפוש הקול האישי, הפראי והאותנטי –...

      קרא עוד: לכתוב פרא

    • דרך האהבה - Oneness

      סדנת הדגל למדיטציה ומודעות עצמית! מסע אותנטי ומעצים, של גילוי עצמי והתעוררות לחיים...

      קרא עוד: דרך האהבה -...

    • עוצמת האש הפנימית - קונדליני יוגה

      רטריט קונדליני יוגה מוזמנים באהבה ל- 3 ימים של תהליך עומק, עם הטכנולוגיה העצמתית של הקונדליני יוגה.קונדליני יוגה...

      קרא עוד: עוצמת האש...

    • Totem

      פסטיבל אלקטרו-שמאני איך שמסורת טובה מתחילה, אנחנו כאן כדי לשמר אותה וכששבט כזה יפה מתאחד פעם בשנה אנחנו באשרם עושים הכל כדי...

      קרא עוד: Totem

  • ינואר 2020

    • סופשבוע של יוגה ומדיטציה במדבר

      לחוות את השקט מבחוץ ומבפנים בפתח השנה האזרחית החדשה, נתכנס במדבר לסדנת יוגה ומדיטציה. נתמקד הפעם...

      קרא עוד: סופשבוע של...

    • ריטריט יוגה

      סופ"ש יוגי לחיבור גוף ונפש הנכם מוזמנים לריטריט יוגה ומדיטציה באווירה המיוחדת של המדבר. ניקח רגע לעצמנו להתבוננות...

      קרא עוד: ריטריט יוגה

    • צילום אינטואיטיבי

      מסע אל העצמי באמצעות טקסטים ומילים לפעמים המצלמה תופסת את מה שהעין והנפש עוד לא...

      קרא עוד: צילום...

    • מעשה האהבה - סדנת טנטרה

      סדנת טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים. סדנת טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים. לחץ להמשך...

      קרא עוד: מעשה האהבה -...

    • לדעת אהבה

      לעשות ריסטרט בחיים אהבה, כולם מדברים עליה, שואפים להיות בתוכה, כותבים שירים עליה,  מחפשים אותה, מתאהבים, מתאכזבים, מתגעגעים...

      קרא עוד: לדעת אהבה

    • לכתוב פרא

      סדנת כתיבה סופשבוע חוויתי במהלכו נערוך עם גבי ניצן (סופר ועיתונאי, "באדולינה") מסע לחיפוש הקול האישי, הפראי והאותנטי –...

      קרא עוד: לכתוב פרא

    • עוצמת האש הפנימית - קונדליני יוגה

      רטריט קונדליני יוגה מוזמנים באהבה ל- 3 ימים של תהליך עומק, עם הטכנולוגיה העצמתית של הקונדליני יוגה.קונדליני יוגה...

      קרא עוד: עוצמת האש...

    • לנשום אל החיים

      ריברסינג ונשימה דינמית אינטגרטיבית בסדנה זו נחלוק יחד חוויה עשירה של ריפוי...

      קרא עוד: לנשום אל החיים

    • רוח אדמה באשרם

      רוח אדמה באשרם במהלך סופשבוע 'רוח אדמה' נערוך מגוון מפגשים וסדנאות במרחבי האשרם ובמדבר,וניצור מרחב שקט למסע פנימי תוך הכוונה אישית...

      קרא עוד: רוח אדמה באשרם

  • פברואר 2020

    • מפחד לאהבה

      להפתח לחיים להיוולד לעולם זה תהליך עמוק של מעבר, וההתחלה החדשה הזו היא לא כל כך פשוטה. הגוף הפיזי שלנו שומר את כל...

      קרא עוד: מפחד לאהבה

הבלוגייה המדברית

ברוכים הבאים למערכת הבלוגים שלנו.

צעדים ראשונים - איך הכל התחיל

פורסם מאת ב- ב-וומפ- תכנית העבודה ומדיטציה באשרם
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 2576
  • הרשם לעדכונים
החיים בקהילה שיתופית זאת חוויה שקשה להסביר למי שלא התנסה בה (למי שכן פחות צריך)
יש בעולם כל מיני סוגים של קהילות והמשותף לכולם הוא קבוצה שהיתאגדה סביב איזה רעיון משותף שמאחד אותם, האמונה באותה אידיאולוגיה צריך להיות מספיק משמעותית כדי שהם יסכימו לסבול את השטיות, אחד של השני, ביום יום.

כבר תקופה שאני גרה באשרם במדבר, מקום קסום ומשוגע כאחד.
קהילה קטנה בלב מדבר, באמצע השבוע אנחנו בערך 20 ובסופשים באים אורחים ומגדילים את המעגל, מפעם לפעם יש גם פסטיבל ואז הבית באמת מתמלא אנשים.
לפעמים כל הסיפור הזה כל כך מופלא שאני חושבת שאולי זה בדמיון שלי, רב הסיכויים שלא. זה אמיתי, יש כאן בית לכל מי שרוצה, כולם מתקבלים בברכה, לא סתם כולם, גם כל החלקים שבהם, המתיקות והמרירות, האהבה והשנאה, העצב והשמחה, החושניות והדרמה. הכל. החופש הזה מאפשר מרחב בטוח לאנשים לבטא את עצמם בטוטליות. כשהכל מקובל והכל לגיטימי אין יותר סיבה להסתיר, אין ממה לפחד, ואז האמת יוצאת לאור ואני זוכה לפגוש לבבות, יש כאלה שזה קורה להם מהר ויש כאלה שהדרך קצת יותר ארוכה וצריכים להשקיע יותר אנרגיה.

הגעתי לאשרם במדבר לתוכנית womp ופגשתי בפעם הראשונה את עולם המודעות והמדיטציה וכנראה זה בטוח להגיד, גם את עצמי. הייתי בסוף צומת דרכים בחיים, כבר ידעתי שהמתכון לאושר שקיבלתי מההורים והמורים לא עובד לי בשלמות. קריירה, לימודים, זוגיות. משהו בסיפור הזה חסר, משהו בתוכי חסר, לא מספרים לי את כל האמת. חייבת להיות יותר מזה, חייבת להיות איזה אמת גדולה מאחורי היקום שכבר אלפי אם לא מיליוני שנים ממשיך לפעום למרות כל הסבל והצער שבו. יש איזה משהו שמדביק הכל בהרמוניה, אחרת זה היה מתפרק, אני לא יודעת מה זה המשהו הזה אבל אני יודעת בוודאות מוחלטת שאני רוצה אותו בחיים שלי וזה אומר שאני צריכה להכיר אותו יותר לעומק.
התפוטרתי. גם את הלימודים לתואר בהנדסת כימיה וביוטכנולוגיה עזבתי. הייתי מבולבלת. הלימודים שנמשכתי אליהם כדי להסביר לעצמי את העולם הראו לי הבהובים מעולמות שונים אבל הרבה חתיכות חסרות בפזל הזה כדי לקבל תמונה שלמה.
פחד מהעתיד, מהלא נודע. אולי אפילו פחד לגלות את האמת ולהתכזב ממנה. החיים מבאסים מידי ככה, דיי להתפשר, זמן לצמוח ולגדול, תאכלס פשוט כבר אי אפשר אחרת.

ארזתי תיק, נפרדתי מחברים ומשפחה ותפסתי אוטובוס(ים) לאשרם במדבר.
יקיצה טיבעית בשעה מגוחכת וכאב בטן של התרגשות וצפיה. ככה מתחילים דברים טובים.
בדרך הבנתי למה אלוהים שלח את בני ישראל להסתובב במדבר ארבעים שנה, זה לא שהwaze התקלקל, יש משהו בכניסה למרחב הזה, בשקט שבו, הריקנות והשממה, שמאוד מרגיע, אין שום ביקרות או שיפוט בין החול והסלעים, הם לא מבקשים ממני שום דבר, לא נראה שהם זקוקים למשהו או בכלל מכירים חווית חוסר. כן, אני מבינה שאני מדברת על טבע דומם אבל החוויה הזאת שהסביבה שלי רוצה ממני משהו,
אפילו משהו שמצריך ממני להיות משהי אחרת, לדבר אחרת, להראות אחרת, להישמע אחר, להתאים את עצמי אליה כדי להרגיש שייכת, זאת חוויה שהייתה שגורה בחיי בצורה מאוד דומיננטית. כבר בנסיעה שמתי לב שבמדבר יש אוירה אחרת. הכל איטי יותר, אין לחץ. לאף אחד לא היה דחוף שמשהו יקרה ואין דשא להשקות, לימים למדתי שהדשא צומח לבד והשלווה הזאת היא גם אחת האיכויות של מדיטציה. היכולת פשוט להיות, בלי לחפש סיבה או לנסות להצדיק את עצם הנוכחות שלי בעשיה מסוימת (עדיף פרודוקטיבית)

על החוויות בוומפ אפשר לכתוב ספרים שאורכם לא היה מבייש את דוסטויבסקי, האיכות כנראה כן אבל לא זאת הנקודה. אני ינסה להגיע אליה. חודשיים אחרי שהתחלתי את התוכנית הגיע לאשרם מורה גדולה מגרמניה. סוגנדהו. היא באה להעביר סדנא שנקראת מפחד לאהבה. כל האשרם דיבר על זה. ״היא תעיף לך את הסכך״ אמר לי מנו. מפחד לאהבה נשמע כמו שינוי טוב בחיים ואחרי ששמעתי כל כך הרבה גבוהות ונצורות עליה
נרשמתי לסדנא. ההתחלה הייתה אינטנסיבית וזה רק הלך והתגבר. וסוגנדהו רכה כמו חמאה וחדה כמו תער לא זרמה אם שום מניפולציה או שקר שניסיתי לספר לעצמי כדי להרגיש שאני עדיין בשליטה. התפרקתי לגמרי, כל מה שחשבתי שאני יודעת על החיים התנפץ ולמרות שלא אהבתי אותם באותה תקופה לקח לי זמן לראות את זה כחיובי. התעסקנו שם הרבה בחופש, חופש להיות, חופש להרגיש, חופש לבטא. זה היה לי קשה באופן חסר פרופורציות למציאות שהכרתי קודם. ההזמנה לאותנטיות וטוטאליות תפסה אותי עם המכנסיים למטה, ולא בקטע מגניב. נבהלתי וכל מיני שאלות משמעותיות התחילו לעלות. שאלות שיעצבו את שאר החיים שלי.
אם אני בחופשה באשרם ואני הכי לא בחופש שיש, מה זה חופש אמיתי? למה כל כך קשה לי לאבד שליטה? ממה אני כל כך פוחדת? ומה באמת מגביל אותי?

אשרם במדבר, ארץ האפשריות הבילוי מוגבלות, חגיגת חופש ושחרור לגוף ולנפש, לחומר ולרוח. המנחה מזמינה לשחרר קצת שליטה, לשים רגע בצד את הפאסון, המסכה, הדאגה לתדמית, לקחת כמה דקות כדי להשתגע. לחוות רגע את הדבר המפחיד הזה שאנחנו כל כך נמנעים ממנו, שאני באופן אישי משלמת כזה מחיר פסיכי בחיי הפרטיים כדי להמנע ממנו. להיאחז באיזה רעיון מופרח של מה זה נורמאלי. לא מסוגלת, השתבללתי כמו אורי כדורי בפינה של החדר וספרתי אריחים בתקרה עד שהכל יגמר, 24 אם אתם שואלים את עצמכם.
היו לי כל הסיבות והתירוצים ללמה זה לא הצליח לי. אבל מה זה עוזר לי אם זה לא משפיע על התוצאה, עדין מוגבלת, עדיין מפחדת מהעולם, עדיין מצירת תמונות על הקיר של המציאות, עכשיו הרבה יותר מודעת לזה. יש איזה בהירות שנוצרת במרחב הסדנאי, סוגנדהו הייתה המופיוס שלי, היא נתנה לי את הגלולה הכחולה ובזה לקחה ממני את היכולת להמשיך להתכחש למציאות. עכשיו אני באמת בצרות. איזה מזל. התקופה שאחרי זה הייתה תקופה של חקירה עמוקה ותרגול אינטנסיבי של שריר החופש שהשתפר פלאים. הבנתי שהרבה מתוך ההחלטות שלי אני מקבלת מפחד (ולא מאהבה) פחד להישאר לבד, פחד שלא יאהבו אותי, שינטשו אותי או יפגעו או בי, שיצליחי לראות את כל הדברים שאני כבר יודעת שלא בסדר בי אבל מתאמצת כל כך להסתיר.
ובצעדים של מתחילה התחלתי להתנסות בלהישאר נאמנה לעצמי, לצרכים שלי, לרצונות שלי, לאמת שלי.
ושוב מצאתי את עצמי מבולבלת. במסגרת ה״לא לקחת שום דבר כמובן מאיליו״ נולד ספק קטן והתחיל לגדול ולצמוח.
איך אני בכלל יודעת מה האמת שלי, שלי! לא של אף אחד אחר, אין לי בעיה לחלוק אותה, כנראה בשורה התחתונה היא גם משותפת. אבל בשלב הנוכחי חשוב לי לדעת שהיא קודם כל שלי, שלא ירשתי אותה מאף אחד. עברו חלפו הימים, ימים של התנסויות חדשות, שבירת מחסומים, הרבה אומץ ואיפשור, ולפעמים גם רגעי משבר וכניעה. היופי באשרם זה היכולת המדהימה שלו לקבל את כולם כפי שהם, בחוזקה ובחולשה, בלי שיפוט או ביקורת, חברי אמת שעזרו לי לנקות את המשקפיים שדרכם אני רואה את העולם והצליחו להישאר נוכחים ואוהבים גם כשאני לא הצלחתי. ולאקזיסטנט יש את הדרך שלו להכווין אותנו, כשהייתי מוכנה זה קרה. שמעתי על סדנת פריימל, עבודה סופר עמוקה על הילדות, שזה בתאכלס השלב בחיינו שבו נוצרים כל הדפוסים.
גם כי זאת ההתחלה, אנחנו מגיעים לעולם דף חלק (פחות או יותר, לי אין זיכרונות מגלגולים קודמים אבל אני מודעת לקיום של אנשים שטוענים אחרת) אבל אלה החיויות הראשונות שנטמעות בנו והופכות לברומטר שלנו לחיים,אבל הסיבה היותר משמעותית היא ש ואנחנו כל כך חשופים, כל כך תלותיים וכל כך חסרי הגנה שמן הסתם נאמין לכל מוצא פיו של המבוגר האחראי שמקיים אותנו, מאכיל אותנו, מלביש אותנו ועושה שאר דברים שאין לנו יכולת לעשות לבד ובלעדיהם לא נוכל לשרוד.
מחקרים בפסיכולוגיה התפתחותית, טוענים שרב האישיות מתגבשת בסוף השלב האדיפלי שזה יוצא בערך בגיל שנתיים, הזיכרון הנרטיבי לעומת זאת, מתחיל להתגבש בין גיל שלוש לארבע, התוצאה חברים היא שאני בקושי זוכרת את האירועים המשמעותיים שעיצבי את האישיות שלי וככה קורה שאני לא מבינה את עצמי. אוף.
איך זה מסתדר? יש גם זיכרון תחושתי, הוא מלווה אותנו כל החיים מגיל יותר צעיר אבל בגלל שהוא מתפתח לפני השפה אין לנו אפשרות לתמלל אותו ולכן הוא לא נמצא במודע שלנו. אוף.
ואז בסדנה הזאת עושים רגרסיה לילדות, תהליך ארוך של שבעה ימים מאוד ממוסגר, נו אם זה מה שיתן לי את הכלים להבין את עצמי אז יאללה...
מצאתי שתי מורות שמנחות את התהליך
בארץ בדקתי תאריכים ומחירים וחשבתי שאני מסוגלת ליתכונן נפשית אז ניסיתי.
בנתיים המשכתי לעבוד עם סוגנדהו, סשנים אישיים, סדנאות, שיעורי בית וכיוב. היה תענוג גם כשכאב, הרגשתי שהיא באמת רואה אותי. שהיא מצליחה לראות גם דרך הבולשיט שאני מספרת לעצמי ויותר מזה, מצליחה להראות לי את זה וכל זה עם המון אהבה
ובלי ביקורת ושיפוטיות, זה היה המפגש הראשון שלי בחיים עם לב כל כך פתוח. חשבתי שידעתי מה זאת אהבה לפני שהקרתי אותה, היום אני מבינה שידעתי מה זה תלות ואגו. והיא בנחישות והתמדה קילפה ממני את השכבות שנועדו להגן על הפגיעות שבי ובדרך השמידו כל סיכוי לאושר. ואז היא טסה לצ׳כיה להנחות סדנת פריימל ולי היה ברור שאין שום מנחה אחר שאני מעדיפה לעבוד איתה אז קניתי כרטיס טיסה.

על פרטי התהליך אני מספרת רק לאנשים שלא אכפת לי מהם, את הקרובים אלי אני פשוט שולחת לדמו או ממליצה בחום, יש אפקט חזק לאי הידיעה שאני לא רוצה להרוס, החשיבות של להיות מופתע, להיכנע ולהתמסר היא עצומה, לי זה לקח את השלושה ימים הראשונים, כל כך רצחתי לעבור את התהליך, כל כך היה לי חשוב לעשות אותו עם סוגנדהו שכבר רכשה את האמון שלי, שקניתי כרטיס טיסה, עליתי על מטוס ונחתתי במדינה זרה בשביל זה, אם זה לא טוטאליות אני לא יודעת מה זה, אבל זה היה מספיק, היה משהו אחד שלא ידעתי ולא הייתי מוכנה לו, השטיקה וההיתבודדות, איך שהו עם כל ההתרגשות הצלחתי לפספס או להדחיק את החלק הזה וההפתעה קצת הפילה אותי מהרגליים, ההתחלה של הסדנא הייתה אינטנסיבית עוד יותר מהקודמת וכמובן שזה רק הלך והתגבר. ביום השני רציתי לפרוש. יתכן גם שהייתי צריכה זריקת עידוד, אם כך או אחרת ניגשתי לסוגנדהו ושיתפתי אותה בזה שאני לא מרגישה מאה אחוז בפנים, היא שלחה אותי לאחו לקבל החלטות ואני ניהלתי שיחה בוגרת ורצינית עם עצמי בנושא, הייתי ממש צריכה להזכיר לי שאני הבאתי את עצמי לשם כי אני רוצה את זה וזה מאוד חשוב לי ומותר שיהיה קשה וזה לא סיבה לוותר ועכשיו הזמן להיכנע לתהליך ולהסכים לתת למי שמוביל את התהליך להוביל את התהליך בלי לנסות לשלוט בתוצאות, שאני סומכת אליה ומאמינה שהיא רוצה בטובתי וזה שהיא מעלה דברים שכואבים זה לא אומר שהיא נגדי או לא אוהבת, זה חלק מהתהליך וזה בסדר.
במבט לאחור מאוד קל לראות שכל ההתנגדות הזאת עלתה בי כי התהליך עבד ונגע לי בנקודות הרגישות ואילו היו דפוסי המחשבה של הילדה הפגועה בי שניהלו את ההצגה והגיבו בשמי, אותה ילדה פגועה שבכדי לפגוש לעומק נכנסתי לתהליך הזה מראש, כמובן שבזמן אמת הדרמה הרבה יותר גדולה, הבהירות והאמפתיה מגיעים קצת אחר כך (ככל שאני מתקדמת בתהליך הפער מצתמצם) אז חוץ מלא להגיד כלום על השלבים עצמם יש שני טיפים שאני שומרת לאהובי, תשקיעו בבחירת הprimal pet והשני נכון לכל הסדנאות על אחת כמה וכמה לפריימל, היכנעות וטוטאליות. היות ואנחנו נמנעים מלשתף בפרטי התהליך (בתור גישה, כל מה שקורא בסדנא חסוי) נוצרת כאן תחושת וואקום שאני לא באמת יכולה למלא. בשורות הבאות אני אנסה לתמלל את בלויה הריגשית ואולי גם את התובנות שהגיעו איתה. קצת קשה לכתוב רגשות בצורה כרונולוגית זה די נשפך כמו שזה רוצה... אז...

יש רגעים שהם כמו חלום, ואני לא יודעת שאני חולמת, אבל אז כשאני מתעוררת כל ההקשרים נהיים ברורים יותר, המטפורות מקבלות משמעות, כמה קל להיקשר בצורה אבסולוטית כזאת, זה מאוד דומה ללהתאהב, לשים את כל מאודי בדמות מסוימת חיצונית לי שבדימיון שלי יכולה למלא את כל מה שחסר בי, להרגיש בטוחה מוגנת ואהובה, להיקשר ריגשית לתחושה הזאת, להיאחז בזה בפאנטיות, ולא לתת למציאות לקלקל לי. למצוא את עצמי מתמגנטת לאנשים מסויימים בקטע פסיכי ולהבין שאני מזהה בהם את מה שחסר בי, מה שאני לא מצליחה לתת לעצמי. לרצות להרגיש עטופה, לא להרדם בלי שמיכה למרות שלא קר , להרגיש על כך בודדה וריקה ולהתקשות להכיל את הכאב הזה, להתעורר בבוקר ולא לרצות לצאת מהמיטה, להתחיל את היום בתחושה שמשהו בי לא בסדר, לכעוס על עצמי שאני לא מספיק טובה ולרצות להיות משהו אחר, לשתות אהבה מעיניים של משהו ולו לרגע להרגיש יותר טוב, לנסות לשחזר את הרגע הזה בכל מחיר, לא לוותר, לוותר, להיכנס מתחת לשמיכה ולבכות בלי קול כדי שאף אחד לא ישמע ויבוא לבקש הסברים כי אין והם גם ככה לא יבינו, להבין שאין שום סיכוי שמשהו יבוא גם ככה לכאוב מזה עוד יותר אבל להרשות לעצמי להוציא קצת קול, לשמוע את עצמי ולהזדעזע, להרגיש שאני תופסת מקום שהוא לא שלי ולסגת, לקפוץ מכל רעש חד. ...
להתעורר מהחלום הזה ולהבין שזאת כבר לא צריכה להיות המציאות שלי ולתת לעצמי חיבוק גדול. להודות לבריאה על החיים שלי, על האהבה וחופש לצאת החוצה ולקבל חיבוק אחר, לא כזה שבא מתלות, כזה שבא משיטוף. לפגוש אותה שוב, את האהבה הזאת, להתרגש, לתת לדמעה להחליק על הלחי ולהנות מזה, לשמוח ברגש. להבין כמה מזל יש לי. לחיות את החיים, לשמוח להתעצב לבכות לרקוד לאהוב לפחד לאבד סבלנות למצוא חמלה.
להסתכל לה בעיניים, לראות עצב, להבין שזה אני, לראות שמחה, אהבה ורכות, להבין שגם זה אני.
לראות את החן היופי והחסד. לפנות מקום ולתת להם להיכנס עלי, להתרגש, להמשיך להעליב לפעמים, להפגע, להתאכזב, ולהתעצבן, ולהתייחס לכל זה אחרת, ללמוד דברים על אהבה ללא גבולות, לאט לאט. זה תהליך שלא נגמר, קודם דרך חברים, לאהוב באמת, גם דברים שהיה לי קשה איתם קודם, לאהוב את עצמי גם כזה קשה. להסכים לקבל אהבה גם כשמד האהבה העצמית במפלס נמוך. להיות מאושרת. לדעת שזה זמני. לקבל את זה. להיקשר רגשית, להפגע שוב, לכאוב ולהצליח להיות מאושרת תוך כדי. וואו, החיים יפים.

במרוצת השנים ראיתי כל כך הרבה אנשים עוברים את התהליך הזה, אף אחד לא יצא כשנכנס.

אשרם במדבר, אם אתם אוהבים את החיים שלכם בדיוק כמו שהם תזהרו, הם עומדים להשתנות.

*הכותבת אינה שחקנית
קישורי Trackback לרשומה זו
שומרת הלילה (לשעבר) של אשרם במדבר. ישנה בימים- מגנה עלינו וכותבת להנאתה בלילות...