head banner ashram heb web
 
רוצים לקבל מאיתנו ניוזלטר
ולהשאר מעודכנים?

לוח אירועים


  • נובמבר 2019

    • The Sacred Journey Experience

      מסיבה. סדנה. טקס. מסע אנחנו מתרגשים להזמין אתכם להתכנסות אביב צבעונית וקסומה ~3 ימים משני חיים ומרחיבי לב ותודעהבמרחב המופלא והמפנק...

      קרא עוד: The Sacred...

    • מעשה האהבה - סדנת טנטרה

      סדנת טנטרה בסדנה זו נחווה ונלמד איך להשתמש באנרגיית המין שלנו (אנרגיית החיים) בתוך ומחוץ למעשה האהבה, כדי לפתוח את...

      קרא עוד: מעשה האהבה -...

    • סדנת מסאז' תאילנדי

      יסודות העיסוי התאילנדי במהלך הסופ"ש נלמד טכניקות שונות להענקת טיפול במגע. נרפה את הגוף ונשחרר את הנפש על ידי...

      קרא עוד: סדנת מסאז'...

    • Eden Experience

      The Art of living הכשרה מקורית לאורח חיים טבעי וחדש, רגשי, רוחני ומיני. לפרוץ את חומות האישיותמשולב אינטגרציה נדירה של חוכמת...

      קרא עוד: Eden Experience

    • מצא את האושר הפנימי

      תן לאור שבך לזרוח כשהיינו ילדים קטנים, צחקנו בממוצע בין 200-300 פעמים ביום. כמבוגרים, אנחנו צוחקים בממוצע רק 15-20 פעמים...

      קרא עוד: מצא את האושר...

  • דצמבר 2019

    • שחרור מכבלי ילדות

      מטראומות ילדות לחופש פנימי לחיות ולבחור מחדש, לשחרר, לתקן את זיכרונות ילדותך. לאפשר לעצמך התחלה חדשה שתהווה...

      קרא עוד: שחרור מכבלי...

    • נשים מתעוררות אל החיים

      מסע התעוררות פנימית סדנת סוף שבוע זו מיועדת לנשים שרוצות לגלות את מקור עוצמתן ואת המתנות השוכנות עמוק בלב הווייתן, ולהביאן לידי...

      קרא עוד: נשים...

    • טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים

      סדנת טנטרה בסדנה זו נחווה ונלמד איך להשתמש באנרגיית המין שלנו (אנרגיית החיים) בתוך ומחוץלמעשה האהבה, כדי לפתוח את...

      קרא עוד: טנטרה ומעשה...

    • לכתוב פרא

      סדנת כתיבה סופשבוע חוויתי במהלכו נערוך עם גבי ניצן (סופר ועיתונאי, "באדולינה") מסע לחיפוש הקול האישי, הפראי והאותנטי –...

      קרא עוד: לכתוב פרא

    • דרך האהבה - Oneness

      סדנת הדגל למדיטציה ומודעות עצמית! מסע אותנטי ומעצים, של גילוי עצמי והתעוררות לחיים...

      קרא עוד: דרך האהבה -...

    • עוצמת האש הפנימית - קונדליני יוגה

      רטריט קונדליני יוגה מוזמנים באהבה ל- 3 ימים של תהליך עומק, עם הטכנולוגיה העצמתית של הקונדליני יוגה.קונדליני יוגה...

      קרא עוד: עוצמת האש...

    • Totem

      פסטיבל אלקטרו-שמאני איך שמסורת טובה מתחילה, אנחנו כאן כדי לשמר אותה וכששבט כזה יפה מתאחד פעם בשנה אנחנו באשרם עושים הכל כדי...

      קרא עוד: Totem

  • ינואר 2020

    • סופשבוע של יוגה ומדיטציה במדבר

      לחוות את השקט מבחוץ ומבפנים בפתח השנה האזרחית החדשה, נתכנס במדבר לסדנת יוגה ומדיטציה. נתמקד הפעם...

      קרא עוד: סופשבוע של...

    • ריטריט יוגה

      סופ"ש יוגי לחיבור גוף ונפש הנכם מוזמנים לריטריט יוגה ומדיטציה באווירה המיוחדת של המדבר. ניקח רגע לעצמנו להתבוננות...

      קרא עוד: ריטריט יוגה

    • צילום אינטואיטיבי

      מסע אל העצמי באמצעות טקסטים ומילים לפעמים המצלמה תופסת את מה שהעין והנפש עוד לא...

      קרא עוד: צילום...

    • מעשה האהבה - סדנת טנטרה

      סדנת טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים. סדנת טנטרה ומעשה האהבה למתקדמים. לחץ להמשך...

      קרא עוד: מעשה האהבה -...

    • לדעת אהבה

      לעשות ריסטרט בחיים אהבה, כולם מדברים עליה, שואפים להיות בתוכה, כותבים שירים עליה,  מחפשים אותה, מתאהבים, מתאכזבים, מתגעגעים...

      קרא עוד: לדעת אהבה

    • לכתוב פרא

      סדנת כתיבה סופשבוע חוויתי במהלכו נערוך עם גבי ניצן (סופר ועיתונאי, "באדולינה") מסע לחיפוש הקול האישי, הפראי והאותנטי –...

      קרא עוד: לכתוב פרא

    • עוצמת האש הפנימית - קונדליני יוגה

      רטריט קונדליני יוגה מוזמנים באהבה ל- 3 ימים של תהליך עומק, עם הטכנולוגיה העצמתית של הקונדליני יוגה.קונדליני יוגה...

      קרא עוד: עוצמת האש...

    • לנשום אל החיים

      ריברסינג ונשימה דינמית אינטגרטיבית בסדנה זו נחלוק יחד חוויה עשירה של ריפוי...

      קרא עוד: לנשום אל החיים

    • רוח אדמה באשרם

      רוח אדמה באשרם במהלך סופשבוע 'רוח אדמה' נערוך מגוון מפגשים וסדנאות במרחבי האשרם ובמדבר,וניצור מרחב שקט למסע פנימי תוך הכוונה אישית...

      קרא עוד: רוח אדמה באשרם

  • פברואר 2020

    • מפחד לאהבה

      להפתח לחיים להיוולד לעולם זה תהליך עמוק של מעבר, וההתחלה החדשה הזו היא לא כל כך פשוטה. הגוף הפיזי שלנו שומר את כל...

      קרא עוד: מפחד לאהבה

הבלוגייה המדברית

ברוכים הבאים למערכת הבלוגים שלנו.

מיומנו של אטמו סאמטו – וומפיסט באשרם

פורסם מאת ב- ב-וומפ- תכנית העבודה ומדיטציה באשרם
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 2096
  • הרשם לעדכונים
יום 1
"למה את פה?" שאלתי אותה "מה מביא אותך לאשרם?"
"לא שואלים שאלה כזו!"
"למה לא?"
"זה אישי, זה חודרני ופרטי"
"מצטער, לא התכוונתי לחטט. את לא חייבת לספר, אם זה פרטי לך"
"בשבילי זה כמו... זמן פציעות" היא ענתה בלי פירוט והסבר.
חשבתי על עצמי
למה אני באתי לאשרם?
הבנתי למה היא מתכוונת
שתקנו
ונרדמנו.

יום 6
אני בפנים, עמוק בפנים.
אשרם = בית
אני מרשה לעצמי להתעצבן ואז לשתף על זה בשרינג
ואז להיות מודע, להתבונן, לקבל, לעבור תהליך ולהתרחב.
הרגע סיימנו סשן נשימות (ריברת'ינג).
הייתי טוטאלי
צרחתי, בכיתי, נתתי הכל, הרבצתי לרצפה חזק חזק
ולא התביישתי לבקש עזרה.
עפתי
שחררתי
ואחרי הפורקן התאהבתי
התאהבתי בעצמי
התאהבתי בכולם
הסתכלתי סביבי
והבנתי...
בשביל זה באתי.


יום 16
אל תסתכל! לא ליצור קשר עין
להיות קול
עם סיכת שתיקה
אבל שלא תראה שאני מסכן, חס ושלום!
להיות חזק, בעולם שלי, בשתיקה שלי
להיות קול.
אני מרגיש שאני נלחם בעצמי.
ששששש.....
לעצום עיניים, לנשום עמוק
מחנק בגרון, זבוב על הרגל, זיעה בבית שחי.
ששששששש...
אל תסתכל
היא תראה לך בעיניים
רואים עליך הכל
שב לידה במעגל, כאילו כלום לא קרה
קול
הכל בסדר
הרבה מרווחים בין הנשימות
הרבה איפוק
הרבה מסיכות
ששששששש.....
תנשום!
לעצום עיניים, להרגיש
שיווי משקל, מברג ביד
מכנס נמוך, ככל האפשר
תנשום
תרגיש
תרקוד
היא עוברת עם מטאטא ונושקת לי רכות על הכתף
תנשום!!!

אז איך עושים את זה?
איך אוהבים אהבה חופשית? זוגיות פתוחה?
ללא אטצ'מנט? ללא קנאה?
שששששש.....
נשימה עמוקה
בטן יוצאת, בטן נכנסת
יומן פתוח, עט רושמת
אטמי אזניים, פצעים ברגליים וכרית בגב.
ששששששש...
תנשום.

יום 28
יש לי זין ובייצים ואין לי שדיים.
זה מבלבל נורא, גם אותי וגם את החֵברָה,
והחֵברָה קשה, מנוקרת ולא מבינה,
בשבילם אני גבר ולא בחורה.
וזה קשה.
אני לא יכולה לרקוד כמו שאני רוצָה
ולא להביע מעמקי הנשמה.

"חצי שנה באילת ולא זיינת אף אחת?!
מה נסגר איתך אחי?"
הוא שואל אותי בהאשמה גסה.
אני רוצָה להסביר לו שאני לסבית מבולבלת
בגוף של גבר, שנלחמת בעצמה.
"אני גבר רגיש" אני אומרת לבסוף.
"מה אתה הומו?" הוא יורה בלי לחשוב
"מה זה גבר רגיש, יא כוסית!" הוא כמעט כועס
כי הוא חבר ודואג לי.
אבל הוא לא מבין
ואני לא יודעת איך להסביר.

אני רוצָה שהאישה שלי תתחיל איתי,
ולא אני איתה
אבל מבחוץ אני גבר וזו בעיה.
הנורמות החברתיות קובעות שאני היוזמת
ואני לא רוצָה.
אני רוצה לשבת, לעפעף בריסים ולהיראות יפה,
שהיא תיגש אלי ותזמין אותי למשקה
ואחרי זה אליה לדירה...

אני אוהבת לגמור עם בחורה וכמו בחורה.
לדחוף לה אצבעות ולצעוק יחד אתה,
להתפתל ולסגור על הסדין אגרוף בלי שליטה.
אני מגיעה לאורגזמה יחד אתה
בלי לשפוך, אין לי בזה צורך.
אני מעדיפה להתכרבל, להתחבק עד הבוקר,
ללטף אותה בעורף מאחורי האוזן
ברכות, כמו שרק אישה יודעת
להחסיר אתה פעימה
כשאני נוגעת בנקודה רגישה.

אני רוצָה אני רוצָה
אני כלכך רוצָה
להיות אישה

יום 38
הוא בא אלי.
הוא רץ אלי בבהלה
בקריאות "הצילו", בזעקה לישועה
הוא נס על חייו וצעק לי שאני אבוא ואציל אותו.
הוא רץ לכיווני, הוא חצה את האשרם עד שהגיע לאוהל שלי
הוא ידע שאני שם
הוא רץ אלי!!!
ולא קמתי
היה מוקדם בבוקר, השעון המעורר עוד לא דיבר, חצי חשוך בחוץ
"סתום ת'פה, מה אתה עושה כלכך הרבה רעש על הבוקר?! ודווקא היום אני בלי אטמי אזניים"
לא קמתי
וזה עלה בחיים שלו

הטווס הלבן של האשרם נאכל ע"י זאב
בגלל שאני לא באתי לעזרתו

אני מצטער, אני מתחרט
אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור
אני מרגיש כלכך אשם
זה מסתובב לי בראש כמו סרט בריפיט ומוציא אותי מדעתי
קריאות האימה שלו והשאננות שלי.

ומה אם הייתי קם ויוצא לקראתו?
הייתי פוגש זאב? הייתי פוגש שניים או שלושה?
הייתי עושה מה?
הייתי קופא?
או שהצ'קרה הראשונה שלי היתה נכנסת לפעולה?
הצ'קרה הראשונה שלי חזקה
הייתי מכה בחזה כמו טרזן וצועק כמו גורילה
הייתי מרגיש כמו דב ושועט עליו כמו אריה!
הצ'קרה הראשונה שלי חזקה
הייתי נכנס למצב הישרדות והייתי יוצא עליו בלי אלוהים.
הייתי יכול להבריח זאב בקלות...
זה מה שהיה קורה?
הייתי מציל אותו? באמת?

"שרשרת המזון... זה דרכו של עולם"
"מה שהיה היה"
"תשחרר, זה לא אשמתך"
זו כן אשמתי!!!
הכוונות שלהם טובות
אבל המלים שלהם לא עוזרות
"לא יכולת לדעת שהוא בסכנת חיים"
אבל הייתי אמור לדעת!
הייתי אמור לדעת שאלו הן קריאות מצוקה אמיתיות
ושיש סכנה מיידית, סכנת חיים ממשית!
הייתי אמור לצאת ולהציל אותו
עבדתי בפינת חי מספיק...
מספיק בשביל להכיר כל צליל שיוצא לו מהפה
מספיק בשביל לדעת בדיוק מתי הוא שמח ומתי הוא עצוב
מתי הוא משחק ומתי הוא בתקופת חיזור
מספיק בשביל לאהוב אותו

יום 41
הכל אהבה. הכל אור והארה.
הכל בסדר. הכל אחד בעולם.
אני מתגעגע לתחושה הזו
אני מכור אליה
אגו של הרוחניות
רחמים על המין האנושי, עלתיסטיות
אני נאור ואתם עוד לא הבנתם
אני נבון ואתם בורים
אני כבר שם ואתם בדרך
זהירות מלכודת!
ברור לי שאני לא שם עדיין
ושכל מה שאני אומר על אחרים נכון קודם כל עלי
ואני מכור.
מחר יש סשן נשימות אם אין שינוי בתכניות
אקח לי פינה שקטה בצד
שאוכל לצעוק את נבחי נשמתי, לנקות עוד.
אני רחוק מלהיות "שם"
ועם זאת...
"שם" יכול להיות מרחק של פסיעה אחת
נשימה אחת.

יום 44
זה היה יום רגיל
טוב, האמת, באשרם... אין דבר כזה יום רגיל
אבל היה רגע של נחת, כלום לא קרה,
סתם שכבנו על הגב בדשא, הסתכלנו לשמיים ולא ראינו את זה בא.
זה בא מהמדבר, חתולות, חתולות גדולות, לביאות
בלי שום פחד התחילו להלך בינינו.
נבהלתי, אבל לא הגבתי.
נשמתי ולא זזתי וראיתי שאחרים לידי עושים אותו דבר.
אחרי הלביאות הגיעו הגורים שלהן וכולנו ידענו מי יגיע אחריהם...
"תנשום" הזכרתי לעצמי, ניסיתי לא לפחד,
לא ידעתי מה לעשות ונשארתי על הדשא, שוכב על הגב משותק למקום,
הפחד חדר וטשטש, הכל נהייה מעורפל
ואז הוא הגיע,
פוסע לאיטו, כאילו שהטריטוריה שלו, מדלג מעליי, מסתובב וחוקר במבטו.
אני חושב שהתעלפתי כי אני לא זוכר מה קרה אחרי זה.

XXX
אני מתעורר, עדיין על הדשא, כולם חוגגים, שמחים וצוהלים.
אני מתעשת ומבין, לאט לאט, שהם מריעים לי, הם קוראים לי גיבור
ראשו של האריה נערף ואני מקבל על זה את הקרדיט.
הראש של האריה במעטפה לבנה גדולה בתוך שקית, עם עוד כמה דברים שמתלכלכים בדם.
אני הולך לחדר, לא ברור לי מה אני אמור לעשות עם הראש הזה.
מבולבל, אני זורק את השקית על המיטה ודם משפריץ על הקיר והארון.
כוסעומו
אני מנקה ומיד צובע מחדש בלבן. ככה זה באשרם, יש דברים שדוחים שבועות וחודשים בעוד שדברים אחרים קורים מיד ובמקום, כאן ועכשיו.
אז אני צובע ויוצא לחדר אוכל.
במסדרון תופס אותי וומפיסט ומראה לי חולצה שעליה הילולי הילולים עלי ועל הגיבורות שלי אל מול האריה.
הוא מספר לי שמחר תפורסם עלי כתבה בעיתון של האשרם
יופי, ככה אני אדע מה לעזאזל קרה שם, אני חושב בעודי מתעלם ממנו וממשיך לחדר אוכל.
האשרם מלא באנשים, וומפיסטים חדשים, משפחות וילדים,
נערה צעירה תופסת את תשומת ליבי, היא בת 16, אולי 17 והיא מתבכיינת לאמא שלה שהיא רוצה לעבור לגור פה ולמה היא לא מרשה ולמה היא אמא רעה.
באופן מוזר אני מרגיש הזדהות עמוקה עם הנערה ומחנק בגרון עולה...
אני מסובב את הראש, מדחיק את הרגש וממשיך לחדר אוכל,
אני פותח את הדלת רק כדי לגלות שהחדר אוכל תפוס,
לא תוגש פה ארוחת ערב כי מכינים את המקום לארוע.
אז איפה אוכלים? ומה זה הארוע?
אני מסתובב באשרם באקראיות ומגיע לבמה שנראית לי מוכרת,
כבר הייתי פה פעם...
או מיי גוד! זה המקום הזה שחוזר לי בחלומות!!
רק באשרם זה יכול לקרות, שמקום שאני חולם עליו כבר שנים הופך למציאות.
אני מנצל את הקסם ולוקח את הזמן, מסתובב לי במקום שאני מכיר מזה כבר
לאט, ממש ממש לאט, במדיטציה, נושם הכל פנימה, כל חדר, כל חלון כל וילון, כל צבע וריח, כל תחושה של כל משקוף, כל אריח כל משבצת ברצפה, כל צעד כל נשימה עמוקה יותר מקודמתה.
אחרי שעה ארוכה אני חוזר לחדר אוכל לבדוק מה העניינים.
הארוע בעיצומו, אני מתמנגל עם האורחים ונתקל בדביר, שהיה איתי בתיכון,
"מה זה הארוע?" אני שואל
"בר מצווה"
"מזל טוב"
אנחנו מפטפטים בנימוס שהולם שיחת "אני אעשה כאילו שזה מעניין אותי" ומסיים באלגנטיות.
לפני שאני יוצא רעב ומיואש אני מבחין בדלת פנימית, פתוחה קמעה, חדר נוסף בתוך החדר אוכל.
אני ניגש ונכנס ומגלה את כל הצוות אוכלים ארוחת ערב.
סוף סוף מצאתי, אני כבר גווע ברעב.
דאסי נראית כועסת ואני יודע שזה עלי אבל היא לא מוציאה את זה, היא לא פונה אלי, היא מחליטה להתמודד בשקט ואני שמח כי אין לי כח לזה עכשיו ואני רעב.
ריח האוכל עושה לי לרייר וכל דבר אחר נהייה לא חשוב, לא קיים.
אני ממלא לי צלחת ומתיישב ליד הנערה ההיא שבכתה לאמא שלה שהיא רוצה לגור פה.
"איך קוראים לך?"
"גילי"
"ואיך זה שאת פה? אמא הרשתה לך?"
"לא, ברחתי."
"נו, והיא או אבא שלך לא יבואו לחפש אותך?"
"אמא לא, ייקח לה לפחות חודש, היא טסה. ואבא... אין לי"
המחנק עולה לי בגרון שוב, אני מרגיש אותה, מרגיש שאני מכיר אותה,
כאילו חייתי את חייה ואני יודע מה עובר העליה.
הפעם אין לי לאן לברוח ודמעות מתחילות לזלוג מעיני,
זה נוגע בליבה וגם היא בוכה.

אחרי ארוחת הערב המרגשת אני ניגש למעבדה כדי לטפל בעניין ראש האריה.
המעבדה זה מקום מגניב; יש שם מלא קופסאות קטנות עם צמחים ועשבים,
מכליאים אותם ועושים עליהם ניסויים, משביחים גנים, של ירקות בעיקר
ועושים דברים מגניבים עם כלים שמעלים אדים צבעוניים.
אני שולף את ראש האריה והתגובות מגוונות.
"מה עושים עם זה?" אני שואל
כשהראש של האריה בידי, עדיין נוטף דם כאילו זה עתה נערף, זה מכה בי ומזכיר לי מה ששכחתי; בכלל לא אני ערפתי את ראשו, זה היה גרג, הוא היה הגיבור!
אז למה כולם הריעו לי? למה אני מקבל את הקרדיט?
ולמה הורגים אריה? זה לא נוגד את הערכים הצמחוניים של האשרם?
מה נסגר עם המקום הזה?!

יום 52
אם לא צריך להציל את העולם אז מה יש לי לעשות פה?
מה התפקיד שלי?
בשביל מה אני בכלל?
אם אני לא יכול לשנות אחרים בין כה וכה...
ואם השינוי קורה מעצמו (שזה דבר טוב, אל תבינו אותי לא נכון)
אז מה נשאר לי לעשות?
נשאר לי רק אני עצמי
להיות מאושר
נותר לי רק לחיות
קישורי Trackback לרשומה זו