גליון 503: על מפיק יצירתי, מפעל טבעוני ודרכונים זרים
גליון 503: על מפיק יצירתי, מפעל טבעוני ודרכונים זרים
פינת יצירה
קשים הם חייו של המפיק הדגול. הלוז שלו עמוס באינספור טלפונים, פגישות, ישיבות הפקה, סשנים טיפוליים ומלא פיות שמתרוצצות סביבו וכולן דורשות את תשומת ליבו. בתוך כל זה הוא גם אבא למספר מכובד של צאצאים (רמז: מספר זוגי. עוד רמז: לא 2...) ובנוסף להכל, כאילו שזה לא מספיק, אנחנו גם בוחרים להסתלבט עליו באמצע מעגל ההלפרים של הזורבה ואז עוד לכתוב על זה אייטם. אבל אל תרחמו עליו יותר מדי, הוא יודע למצוא דרכים לבדר את עצמו בתוך כל ההמולה. וכך יצא שבימים הסוערים שלפני פסטיבל האימג'ן עבר המפיק ליד צוות קומנדו הפיות שאחראיות על התפאורה, זנח את הטלפונים ואת הפגישות והתיישב לנוח על הדשא. בלי לחשוב פעמיים דחפו לו הפיות גואש ומכחול והבטיחו לו שזה ישפר את מצב רוחו. "אבל אני באתי לפה לנוח!" מחה המפיק. "תתחבר לפיה הפנימית שבך" הנחו אותו והמשיכו בעבודתן. אנחנו לא בטוחים אם הוא התחבר לפיה הפנימית או לילד הפנימי, אולי לילד הפייתי הפנימי, אבל יצירת האומנות שיצאה לו בהחלט עומדת בתחרות שווה יחד עם הציורים של לפחות אחד מבין צאצאיו. שמח וטוב לב חזר המפיק למשרד, לכל הטלפונים והישיבות, כשמעליו מתנוססת בגאווה יצירת האמנות מעוררת ההשראה שלו. אמרנו כבר, קשים הם חייו של המפיק הדגול...
סדנאות קרובות
לא תאמינו מה קרה השבוע
הגרמנים באים
האשרם ידוע בהיותו סוג של קיבוץ גלויות כלל-עולמי, השמועה על תכנית הוומפ התפשטה לכל מיני פינות נידחות ונידחות פחות בעולם, ובעלי דרכונים זרים למיניהם נוהרים אלינו בהמוניהם. אנחנו אוהבים את כולם ולא מפלים אף אחד על פי מוצאו, וכשהגרמנים התחילו לטפטף לפה לאט לאט לא נבהלנו בכלל. זה התחיל מגרמניית הקישוטים שלנו, שמתמחה גם בהכנת פיצה ובניקוי חדרי מדיטציה, וגם, מסתבר, בהפצת השמועה לכל חבריה בברלין. וככה התחילו להגיע עוד ועוד גרמנים למיניהם ששמעו שאיפשהו במדבר הישראלי יש מקום עם שמש, מדיטציות והרבה אהבה, ואפילו יש טיסות ישירות כמעט עד אלינו. וככה בלי ששמנו לב השתלטו הגרמנים על האשרם, ההמנון הגרמני נשמע מדי פעם במעגלי הבוקר, משפטי חוכמה והשראה בגרמנית נכתבים על הלוח בחדר האוכל ופתאום אפילו המקסיקנים החליטו שנמאס להם מטורטיות והם מתחברים לצד האירופאי של מורשתם. חילופי תרבויות מעניינים קורים פה, כשהגרמנים מנסים ללא הצלחה ללמד אותנו איך להגיע בזמן לכל מעגל, לעשות כל עבודה מההתחלה ועד הסוף בצורה פרפקציוניסטית ובאופן כללי לשמור על הסדר. אנחנו מצידנו מראים להם את השיטה הישראלית, בה הכל יהיה בסדר, אפשר להכריז על סיום העבודה גם כשהיא לא נעשתה עד הסוף ובאופן כללי, קצת יותר לזרום ולא לתכנן הכל מראש. אז מה קורה לגרמני ממוצע כשהוא נמצא יותר מדי זמן בחברת היפים שובבים? מבטיחים לעדכן בהמשך...
סדנאות קרובות
החידה השבועית
פסטיבל האימג'ן שנערך באשרם בסופ"ש האחרון נפל במקרה על הסופ"ש הכי קר שהיה לנו בכל עונת הפסטיבלים. איך התמודדנו עם מכת הקור? איך התמודדנו עם מכת הקור? 1.העמדנו נורות חימום ענקיות שהפכו את האיזור לפיק-אפ בר הכי חם בערבה 2.הפולה עברה הסבה מחדר מדיטציות לחדר חימום שהפך לנסטינג המוני 3.לא הייתה ברירה אלא לרקוד בלי הפסקה 4.כל התשובות נכונות
בין הפותרים נכונה יוגרל פרטנר/ית לכרבול בימי החורף הקרים
אז מה אנחנו עושים כל היום...
מפעל עוגיות
פסטיבל הסייקרד ג'רני הוא אחד האהובים עלינו באשרם. זוהי חבורה של היפים מתוקים שמגיעים אלינו לסופ"ש שלם שכולו לב והעמקה פנימה. גם ההכנות לפסטיבל הזה מתנהלות בצורה נעימה ורגועה, את הטראנסים ברקע מחליפות מנטרות וכולם מרחפים מחייכים ואוהבים. כולם חוץ מהאופה המוכשרת, שגם היא ריחפה מחייכת ואוהבת עד שגילתה, יומיים בלבד לפני תחילת הפסטיבל, שהצ'אי שופ כולו יהיה טבעוני בלבד. זעקות שבר נשמעו מהמשרדים והסניאס הידוע נאלץ לעצור אותה מלתלוש את שערותיה הבלונדיניות למחצה. במשך שעה היא ניסתה למחות, להתמקח, להתווכח, לאיים בהתאבדות וכו' עד שהגיעה להשלמה עם המצב. צוות לוחמות התכנס כשהן מוכנות ומזומנות למשימה- לאפות במשך יומיים שלמים אינספור עוגות ועוגיות טבעוניות, מהבוקר עד הלילה בלי הפסקה. מי שעבר באיזור המטבח יכל לראות את צוות האופות עובדות בקצב מטורף, מרוחות קמח, שוקולד ולפעמים קצת דמעות, ונובחות על כל מי שמתקרב לשאול אם אפשר עוגייה. כמות העוגות שהן אפו לא הייתה מביישת מפעל סיני בסדר גודל ממוצע, והטעם לא היה מבייש מאפיית יוקרה צרפתית (נשבעים). את עוגיות השוקולד הממולאות קרמל אנחנו שוקלים לשלוח באמת למאפיית יוקרה. היינו עושים את זה אבל בשביל זה צריך את רשותה של האופה שיצרה את המתכון בעצמה, אבל היא עדיין מסתגרת בחדרה בחושך ורועדת בפינה. לפחות יש לה מלא עוגיות טבעוניות להתנחם בהן...
משפט השבוע
"It’s no use going back to yesterday, because I was a different person then." - Lewis Carroll, Alice in Wonderland