פינת יצירה

קשים הם חייו של המפיק הדגול. הלוז שלו עמוס באינספור טלפונים, פגישות, ישיבות הפקה, סשנים טיפוליים ומלא פיות שמתרוצצות סביבו וכולן דורשות את תשומת ליבו. בתוך כל זה הוא גם אבא למספר מכובד של צאצאים (רמז: מספר זוגי. עוד רמז: לא 2...) ובנוסף להכל, כאילו שזה לא מספיק, אנחנו גם בוחרים להסתלבט עליו באמצע מעגל ההלפרים של הזורבה ואז עוד לכתוב על זה אייטם. אבל אל תרחמו עליו יותר מדי, הוא יודע למצוא דרכים לבדר את עצמו בתוך כל ההמולה. וכך יצא שבימים הסוערים שלפני פסטיבל האימג'ן עבר המפיק ליד צוות קומנדו הפיות שאחראיות על התפאורה, זנח את הטלפונים ואת הפגישות והתיישב לנוח על הדשא. בלי לחשוב פעמיים דחפו לו הפיות גואש ומכחול והבטיחו לו שזה ישפר את מצב רוחו. "אבל אני באתי לפה לנוח!" מחה המפיק. "תתחבר לפיה הפנימית שבך" הנחו אותו והמשיכו בעבודתן. אנחנו לא בטוחים אם הוא התחבר לפיה הפנימית או לילד הפנימי, אולי לילד הפייתי הפנימי, אבל יצירת האומנות שיצאה לו בהחלט עומדת בתחרות שווה יחד עם הציורים של לפחות אחד מבין צאצאיו. שמח וטוב לב חזר המפיק למשרד, לכל הטלפונים והישיבות, כשמעליו מתנוססת בגאווה יצירת האמנות מעוררת ההשראה שלו. אמרנו כבר, קשים הם חייו של המפיק הדגול...

הגרמנים באים

האשרם ידוע בהיותו סוג של קיבוץ גלויות כלל-עולמי, השמועה על תכנית הוומפ התפשטה לכל מיני פינות נידחות ונידחות פחות בעולם, ובעלי דרכונים זרים למיניהם נוהרים אלינו בהמוניהם. אנחנו אוהבים את כולם ולא מפלים אף אחד על פי מוצאו, וכשהגרמנים התחילו לטפטף לפה לאט לאט לא נבהלנו בכלל. זה התחיל מגרמניית הקישוטים שלנו, שמתמחה גם בהכנת פיצה ובניקוי חדרי מדיטציה, וגם, מסתבר, בהפצת השמועה לכל חבריה בברלין. וככה התחילו להגיע עוד ועוד גרמנים למיניהם ששמעו שאיפשהו במדבר הישראלי יש מקום עם שמש, מדיטציות והרבה אהבה, ואפילו יש טיסות ישירות כמעט עד אלינו. וככה בלי ששמנו לב השתלטו הגרמנים על האשרם, ההמנון הגרמני נשמע מדי פעם במעגלי הבוקר, משפטי חוכמה והשראה בגרמנית נכתבים על הלוח בחדר האוכל ופתאום אפילו המקסיקנים החליטו שנמאס להם מטורטיות והם מתחברים לצד האירופאי של מורשתם. חילופי תרבויות מעניינים קורים פה, כשהגרמנים מנסים ללא הצלחה ללמד אותנו איך להגיע בזמן לכל מעגל, לעשות כל עבודה מההתחלה ועד הסוף בצורה פרפקציוניסטית ובאופן כללי לשמור על הסדר. אנחנו מצידנו מראים להם את השיטה הישראלית, בה הכל יהיה בסדר, אפשר להכריז על סיום העבודה גם כשהיא לא נעשתה עד הסוף ובאופן כללי, קצת יותר לזרום ולא לתכנן הכל מראש. אז מה קורה לגרמני ממוצע כשהוא נמצא יותר מדי זמן בחברת היפים שובבים? מבטיחים לעדכן בהמשך...