על סניאס סלבריישן וערוץ טלויזיה פיראטי
|

חברוֹת
''מה פתאום שאקרא לעצמי בשם הודי עתיק?!''
זאת הייתה המחשבה הראשונה שעברה בי כששמעתי על טקס הסניאס שמתקיים באשרם. זה היה לפני 6 שנים. שבוע שעבר בחרתי לי שם סניאסי - "אימני" (ImaniIׂ) שפירושו אמון .
טקס הסניאס הוא טקס מרגש של לידה מחדש עם הדים מרפאים בו בסופו של דבר זה מרגש שהיילוד בוחר כאדם בוגר ומודע בשמו ודרך לה הוא מתחייב, משמעות השם הנבחר עשוי להדגיש תכונה בולטת או רצויה או לסמן לאדם את הדרך בה הוא בוחר, לאמת שלו אותה אפשר להכיר יותר ויותר דרך מדיטציות ועבודת מודעות.
בכל פעם שאשמע את שמי ,תהיה זו תזכורת לדרך בה בחרתי.
בעצם הטקס הזה מקפל בתוכו את תמצית השקפת עולמי ואמונותיי - אני פה כדי להתפתח, להתרחב, ליהנות מהדבר המופלא הזה שנקרא החיים שלי, ליצור אותם במו ידי, לרוץ בכל מקום בו אני פוחדת ללכת, לבחור באמון בדרך שלי ורק שלי ולהאמין שהכול מדויק. לפעמים הדרך קשה היא ורבה אבל אפשר להסתכל על זה גם כעל סיפור משעשע שמתגלה מרגע לרגע. אני מחויבת לעצמי להיות אמיצה ומחויבת לעולם - להעביר הלאה את כל מה שאני יודעת. נשמע אקסטטי וגרנדיוזי ,אני יודעת אבל באמת שהריגוש הזה מלווה אותי גם ברגעים הקשים. ולא חסר כאלה….
מדהים אותי שבכל פעם שאני נזכרת בטקס דמעות של התרגשות עולות בעיני.
ישבנו שניים נתמכים מאחור ומלפנים ,ביקשתי כמה שיותר ידיים נוגעות כך שממש עורסלתי על ידי כל חבריי היקרים האלה איתם אני חיה ,עובדת, אוכלת, נושמת.
לאחר קבלת השם כולם מסביבי החלו לומר את שמי במין מתיקות כזו: אימני….אימני….אימני…
הלב פתוח, הדמעות בעיניים, רטט נעים בבטן.
תחושת בית ואהבה.
אז כן, בניגוד גמור להתנגדות שלי לפני שש שנים-לקחתי לעצמי שם , אמנם בסוואהילית ולא בסנסקריט ….
נכון שהחיים מופלאים?
