''מה פתאום שאקרא לעצמי בשם הודי עתיק?!''
זאת הייתה המחשבה הראשונה שעברה בי כששמעתי על טקס הסניאס שמתקיים באשרם. זה היה לפני 6 שנים. שבוע שעבר בחרתי לי שם סניאסי - "אימני" (ImaniIׂ) שפירושו אמון .
טקס הסניאס הוא טקס מרגש של לידה מחדש עם הדים מרפאים בו בסופו של דבר זה מרגש שהיילוד בוחר כאדם בוגר ומודע בשמו ודרך לה הוא מתחייב, משמעות השם הנבחר עשוי להדגיש תכונה בולטת או רצויה או לסמן לאדם את הדרך בה הוא בוחר, לאמת שלו אותה אפשר להכיר יותר ויותר דרך מדיטציות ועבודת מודעות.
בכל פעם שאשמע את שמי ,תהיה זו תזכורת לדרך בה בחרתי.
בעצם הטקס הזה מקפל בתוכו את תמצית השקפת עולמי ואמונותיי - אני פה כדי להתפתח, להתרחב, ליהנות מהדבר המופלא הזה שנקרא החיים שלי, ליצור אותם במו ידי, לרוץ בכל מקום בו אני פוחדת ללכת, לבחור באמון בדרך שלי ורק שלי ולהאמין שהכול מדויק. לפעמים הדרך קשה היא ורבה אבל אפשר להסתכל על זה גם כעל סיפור משעשע שמתגלה מרגע לרגע. אני מחויבת לעצמי להיות אמיצה ומחויבת לעולם - להעביר הלאה את כל מה שאני יודעת. נשמע אקסטטי וגרנדיוזי ,אני יודעת אבל באמת שהריגוש הזה מלווה אותי גם ברגעים הקשים. ולא חסר כאלה….
מדהים אותי שבכל פעם שאני נזכרת בטקס דמעות של התרגשות עולות בעיני.
ישבנו שניים נתמכים מאחור ומלפנים ,ביקשתי כמה שיותר ידיים נוגעות כך שממש עורסלתי על ידי כל חבריי היקרים האלה איתם אני חיה ,עובדת, אוכלת, נושמת.
לאחר קבלת השם כולם מסביבי החלו לומר את שמי במין מתיקות כזו: אימני….אימני….אימני…
הלב פתוח, הדמעות בעיניים, רטט נעים בבטן.
תחושת בית ואהבה.אז כן, בניגוד גמור להתנגדות שלי לפני שש שנים-לקחתי לעצמי שם , אמנם בסוואהילית ולא בסנסקריט ….
נכון שהחיים מופלאים?

מי שמכיר אותנו יודע שאצלנו אין יום אחד שדומה לשני, כל יום אנחנו מוצאים שיטות חדשות איך לשבור את השגרה ולעשות שיהיה יותר מעניין. לפעמים עושים מסיבה, לפעמים קופצים לבריכה, עושים מדורה במדבר או ג'אם בסמוקינג. השבוע החלטנו להרגע אחרי העבודה הקשה ולעשות ביחד דייט המוני לפי הקונספט המקובל של ארוחת ערב וסרט. לא עברה רבע שעה מאז שהתחילה ארוחת ערב וכבר היה אפשר לראות את כל ההיפים החמודים מרימים ביחד את כל הארוע, מביאים כריות, שתייה, אוכל, כיבודים, יושבים בשקט (יחסי..) ומחכים שהסרט יתחיל (הכוונה מחכים שמישהו יבחר איזה סרט רואים קודם...), כולם (באופן מפתיע!) הצליחו להיות בשקט לאורך כל הסרט (רוב הסרט..) ולכולם היה נעים מאוד. ישבנו ביחד, החזקנו ידיים, סיימנו את הסרט ועלינו לקפה...
כמובן בכל יום יש הפתעות חדשות, אתמול ראינו סרט, שלשום שתינו יין, מי יודע מה יקרה מחר? שווה לבוא ולהיווכח. ומי יודע? אולי אפילו תהנו קצת...

בשבוע שעבר התכנסנו כל משפחת האשרם לסשן אינטימי ומיוחד כדי להתפרק קצת מכל המתחים והסטרס, ובעיקר כדי להיות ביחד כולנו ולהשקיע קצת זמן בשבילנו.. הבעיה היא כמובן, שתמיד יש עוד ועוד עבודה שצריכה להעשות בכל מקום, החל מהמטבח והמכבסה ועד לאחרונת הערוגות באשרם. איך לדעתכם פתרנו את הסוגיה והתפנינו כולנו לצאת מהעבודות השונות?

א.    הבאנו כוח תגבור של חיילים משיזפון שיעשו לנו בייביסיטר על הבית
ב.    יצאנו באישון לילה למבצע חשאי וחטפנו את כל התאילנדים בערבה אלינו
ג.    הוומפים החמודים והמתוקים שלנו לקחו את המושכות לידים וניהלו את האשרם במקומנו
ד.    פשוט החלטנו שיהיה בסדר והשארנו את כל המטלות לאחר כך

בין העונים נכונה יוגרל הספר  “Running an Ashram – For dummies”