♥ הטקסט מנוסח בלשון זכר אך פונה לכל המינים ♥

אוףףף - אז איך ישנתי הלילה? וואו אני שמחה ששאלתם! היו לי סיוטים ממש מוזרים. אני לא זוכרת את הפרטים המדויקים, אבל זה הרגיש סופר מציאותי! וקמתי כשהתחושות עדיין יושבות עליי, אז ניסיתי להסתכל על החלום בצורה קצת יותר צלולה בראש, והרגשות התחילו לתת צורות ופנים שונות ומוזרות.

הרגשתי כמעט כמו ילדה שוב - מתחבאת מתחת לשמיכה, מפחדת מהמפלצות שידעתי שנמצאות מתחת למיטה... אבל מה יכולתי עושה? בהשראת הוונדר-וומן שבתוכי - נשכבתי על הצד והגנבתי מבט מתחת לשמיכה, מציצה כדי שאולי ייחשפו פניהם. 

עם האומץ שמצאתי בפנים העזתי להדליק את האור ולהסתכל עליהם בפנים ונחשו מה - המפלצות הנוראיות בכלל לא היו כאלה מפחידות.. הן היו ערמה של גרביים, צעצועים שאבדו מזמן, והכובע שעל המתלה.

להעיז להסתכל על המפלצות גרם לפחד להתמוגג ולמציאות להתגלות כפי שהיא.

הידעתם? כאשר כריש או אריה באים לתקוף אותנו (כאילו שזה משהו יומיומי שקורה.. במיוחד כאן במדבר *אימוג'י של זה בחיים לא קרה*) במקום לקפל את הזנב בין הרגליים, להפנות את הגב ולהתחיל לברוח בצרחות, אנחנו צריכים לעשות את הפרצוף הכי אמיץ שלנו, להסתובב, להסתכל אליהם לתוך העיניים ולהיווכח.

הגעתי להבנה שהפחד בעצמו אינו כל כך אמיץ - ואם נצליח לעמוד מולו ולהסתכל לו בעיניים - האריה הגדול יהפוך לחתלתול. למרות שאנחנו נמנעים פה מפוליטיקה, חייבים לומר הנשיא רוזוולט (כן האמריקאי ההוא) ידע על מה הוא דיבר כשאמר ש- "הדבר היחיד שיש לנו לפחד ממנו הוא הפחד עצמו".

* חשוב על משהו שמפחיד אותך - עכבישים, כישלון, התרוששות, או איבוד הדרך שלך - בקיצור, מה שעולה לך.

* תן לפחד הזה צורה, צבע, מרקם וחיים דרך ציור. הוא יכול להיות ריאליסטי או מופשט - מה שמרגיש ויוצא ממך.

כמו הפחדים שהיו לנו כשהיינו ילדים וכיום אנחנו יודעים שהם בכלל אינם כמו שחשבנו, אותו הדבר קורה כשאנחנו מוציאים את המפלצת שבתוכנו החוצה, הפחד נחלש ואנו יותר אמיצים להסתכל עליו ולראות אותו בבהירות.