לספר לכם סוד קטן? אזז.. לפני שאנחנו יוצאים למדיטציית בוקר אנחנו מוודאים לכסות את הדובי שלנו מתחת לשמיכה שיהיה לו נעים במשך היום. רגע מה? כאילו שאתם לא מכירים מישהו שעדיין יש לו בובה או שמיכי מהילדות. יש בתוכנו חלק קטן שעדיין רוצה לשמור על הדברים האלה, שעוד רוצה לשמור על החיבור הזה.

 

החלק הקטן הזה ידוע בתור הילד הפנימי שלנו, גרסה צעירה שחיה בתוך הנפש, זה החלק בנו שעוד שומר על התמימות, היצירתיות והפליאה כלפי החיים. 

אבל, הם גם יכולים להחזיק זכרונות שלאו דווקא עיכלנו לגמרי ולכן קורה שהתגובות הנוכחיות שלנו קשורות לתבניות ישנות ולא מעודכנות לאופן בו העצמי הבוגר שלנו היה בוחר.

הרבה מאיך שאנחנו מתנהגים בעולם מושפע מאתגרים שלא צלחנו או תגובות רגשיות שהיו לנו לחוויות ילדות ואנחנו אפילו לא שמים לב! אנחנו כל כך עסוקים בלהיות בוגרים, שפשוט איבדנו את הקשר עם הילד הפנימי שבנו, אז לעתים קרובות הם מרגישים שהם צריכים לצעוק, לבכות ולזעום כדי שיקשיבו להם.. כשבעצם כל מה שהם רוצים זה חיבוק, להרגיש שרואים אותם, או פשוט שירשו להם קצת לשחק ולהשתטות.  

 

כשאנחנו עושים חיבור מחדש עם הצד הזה בנו, אנחנו מסוגלים לראות בצורה בהירה יותר את השורש לדפוסים של הפחדים, החוסר ביטחון וההרס העצמי שלנו כיום ולהבין מאיפה הם התחילו. 

אז במקום להסתכל מבחוץ כדי להבין איך אנחנו רוצים להתקדם בחיינו זכרו שיש לנו עוזר קטן בפנים שכבר מוכן למשימה.

 

 

* שב או שכב. עצום את עיניך ונשום נשימות עמוקות. 

* דמיין שאתה יורד במדרגות פנימה לתוך עצמך אל מקום בטוח ועוצמתי, מקום שבו אתה מרגיש חזק ונתמך. 

* בלה שם קצת זמן. איך המקום נראה, מה אתה מריח ושומע? 

* כשאתה מרגיש בנוח ושליו - הזמן את הילד שבך. ברך אותו באהבה, תגרום לו להרגיש בבית.

* כשאתה מוכן, שאלו את הילד שאלה, למשל: "מה אתה רוצה?", "איך אני יכול לתמוך בך?" או "אתה רוצה לשתף אותי במשהו?"

* מהתגובה שלו - רק אתה תדע איך להיות מולו.  

* כשזה הזמן להגיד להתראות - זכור לחבק אותו, להודות ולספר לו כמה הוא משמעותי עבורך.

* עלה במדרגות חזרה, כשתגיע למעלה, פקח את עיניך.