head banner ashram heb web
 
רוצים לקבל מאיתנו ניוזלטר
ולהשאר מעודכנים?

לוח אירועים


  • אוגוסט 2020

    • מטר מטאורים - בוטל

      מטר המטאורים השנתי באשרם במדבר אנחנו מתרגשים להזמין אתכם אל חגיגת מטר...

      קרא עוד: מטר מטאורים...

  • אוקטובר 2020

    • פסטיבל זורבה הבודהה

      זורבה סתיו 2020 פסטיבל זורבה הבודהה מגיע בקרוב!אהובים ואהובות. אנחנו מתחילים מעגל חדש!!!לחץ להמשךלחץ...

      קרא עוד: פסטיבל זורבה...

הבלוגייה המדברית

ברוכים הבאים למערכת הבלוגים שלנו.

הוומפ שלי

פורסם מאת ב- ב-וומפ- תכנית העבודה ומדיטציה באשרם
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 2686
  • הרשם לעדכונים
הגעתי לוומפ בלי שום מושג מה אחווה כאן, בחוץ רק הזהירו אותי שזה מקום של היפים מוזרים. ירדתי בתחנת האוטובוס ולפי הטראנס ששמעתי מרחוק ידעתי שהגעתי למקום הנכון. מקום עם אנשים כל כך שונים, ועם חיבוקים ארוכים שבהתחלה הרגישו לי פולשניים. על היום הראשון הורדתי את הנעליים ולא נעלתי אותן עד שעליתי על האוטובוס חזרה לעולם. ההליכה היחפה גורמת לי להאט, מזכירה לי לשים לב לצעדים שאני עושה, לקרקע שאני דורכת עליה. וזה משפיע הרבה מעבר לכפות הרגליים.

הגעתי לכאן אחרי תקופה ארוכה שבה שאלתי את עצמי מהי משמעות החיים. קראתי ספרים של כל מיני פילוסופים, באמת ניסיתי להבין. הייתי מתוסכלת, כי שום דבר ממה שאמרו לי לא סיפק אותי. בוומפ פגשתי את מי שהיה למורי הראשון. היינו יושבים שעות כל ערב ומדברים על השאלות שהצטברו בתוכי. באחת השיחות הוא שאל לאן הוביל אותי החיפוש הזה דרך המיינד והודיתי שרק לתסכול. הוא אמר שאולי הגיע הזמן שאחפש בדרכים חדשות, במימדים אחרים. באותו רגע לא הבנתי על מה הוא דיבר, אבל משהו בי נפתח. השאלה המופשטת נהייתה לשאלה המדויקת: מי אני? מה זה "אני"? מה זה הגוף הזה שבו אני חיה? החיפוש נותב פנימה ודברים התחילו להיראות אחרת.

כשחיים בקהילה קטנה כל מפגש, כל אינטרקציה, מציבה מראה. מראה שמשקפת איפה הגבולות שלי, מהן החסימות והמגננות, מה מוריד אותי ומה מעלה. סדר היום הוא קבוע והחוקים ברורים, אבל כל יום מרגיש לגמרי אחרת.
בשבועיים של וומפ מצאתי את עצמי מערערת אמונות שנבנו בי במשך שנים, אמונות על מיניות, על מחויבות למשפחה ולחברה, על יחסים, על מדיטציה, על איך "נכון" או "לא נכון" לחיות. מה זה אומר לאהוב את עצמי? לפעמים קשה, לפעמים עצוב ואני הולכת למדבר וצורחת. אבל זה תענוג גדול בשבילי להיות מוקפת בחבורה של אנשים שמעיזים לשאול, שמעיזים לפרוץ את הגבולות הנוחים והמוכרים ולא ללכת כמו עדר במסלול החיים הנורמטיבי.

מאז הוומפ צמחתי עוד, התבגרתי, פגשתי מורים נוספים, אבל האשרם תמיד מלווה אותי. לאחרונה זכיתי לשוב לכאן ואני לומדת שיעורים חדשים והאתגרים הם שונים. ומדי פעם אני מוצאת את עצמי עוצרת ומתבוננת באחד העצים ברוח, ואני נזכרת שהכל בסדר. שאני מלאה בסיפורים אבל הם בסך הכל סיפורים. וברגע הזה הבעיות לא נפתרות, הן פשוט לא מרגישות אמיתיות. עד שהרגע חולף, והכל חוזר חלילה.
קישורי Trackback לרשומה זו
אחת הבחורות היותר מתוקות שדרכו כאן באשרם! תוכלו למצוא אותה עובדת קשה (באהבה) במשרדי ההפקה שלנו בין ענייני הלפרים להפקת פסטיבלים וזו רק ההתחלה...