head banner ashram heb web
 
רוצים לקבל מאיתנו ניוזלטר
ולהשאר מעודכנים?

לוח אירועים


  • יוני 2020

    • אשרם פתוח: יוגה

      סופ"ש פתוח באשרם במדבר הגיע הזמן להזיז את הגוף וליצור מרחב כדי לאפשר לעונה החדשה להיכנס. בואו נמתח את הסופ"ש עם...

      קרא עוד: אשרם פתוח: יוגה

    • Samsara Festival

      3 ימים של חופש תנועה, ריקוד ומדיטציות משמעות המילה Samsara בסנסקריט היא תנועה מתמשכת והרגיש לנו...

      קרא עוד: Samsara...

  • יולי 2020

    • אשרם פתוח: קחו נשימה

      סופ"ש נשימות באשרם במדבר קחו רגע לעצמיכם.. תמצאו את המרחב לנשום.. תתמסרו למדבר.. תספגו קהילה,...

      קרא עוד: אשרם פתוח:...

    • AL'OL Gathering

      Psychedelic Desert Experience אנו מזמינים אתכם לחוות מערבולת חושים אקסטטית בנווה מדבר! שילוב...

      קרא עוד: AL'OL Gathering

הבלוגייה המדברית

ברוכים הבאים למערכת הבלוגים שלנו.

מיומנה של אמא 2

פורסם מאת ב- ב-וומפ- תכנית העבודה ומדיטציה באשרם
  • שנה גודל פונט: Larger Smaller
  • כניסות: 2105
  • הרשם לעדכונים

זה עתה היא סיימה את שנת למודיה הרביעית. נותרה לה עוד שנה.

.היה קיץ חם מאד, והיו עשרות הפסטיבלים השוקקים בכל כיברות הארץ

היא בחרה את פסטיבל "זורבה" . חמישה ימים במדבר הרחוק, פסטיבל שבא בהמוניו, הכי גדול שיש,פרוע, שמח, ססגוני, שמתקיים במקום ששמו "אשרם במדבר". היא נוסעת עם חברות,אבל בעצם בא לה להיות הרבה .לבד, או עם אחרים לא מוכרים. ובלי בן זוגה. הכי לעצמה שאפשר

.ומשם, בעצם, היא לא ממש חזרה אל המסלול "הבטוח,הצפוי והמצליח" שממנו באה

.זה לא קרה בפתאומיות ,ולא בחיתוך של סכין יפנית. וגם לא בעצלתיים או בהתנהלות נינוחה

אני חושבת שהוייתה כבר ידעה שהבליחה קרן שסימנה איזו דרך חדשה, אבל לקח לה זמן לחלץ את עצמה אל הדרך הזו. איזה פחד זה: ההורים,הלימודים, כל מה שהשקיעה,החברים, האהבה, ההבטחה,המורים שציפו. והאיש שלה. הדירה, הקן שיצרו. עם כל החפצים המשותפים ותכנון נסיעה לצרפת ביחד, ללמוד, כי הוא מצטיין בצרפתית. והעתיד - שכבר אין לו אופק משורטט

בהתחלה היא מסרה שהיא נשארת באשראם לעוד כמה ימים לאחר הפסטיבל. ואחר כך לעוד כמה ימים, וגם לעוד כמה שבועות. נהדר לה שם. פשוט נפלא לה שם

היא כמעט לא הגיעה הביתה, או למרכז, או לארועים משפחתיים, או לחגים, ופחות ופחות לחובות העבודה שלקחה על עצמה. חלק מהעבודה עשתה מהאשרם, ואת חלקה האחר דחתה או חמקה ממנו. חובות לימודיים שתיכננה לסיים בקייץ - התרחקו ודהו ונראו כשייכים לעולם שאינו עוד שלה. לעיתים הצליחו לדלוף מפיה כמה מילים שהביעו רצון שלא לחזור עוד ללמודים. לא לסיים שם. זה כבר לא ממש מושך אותה. זה לא הדבר האמיתי אבל הדברים לא נאמרו עדיין במפורש

ואז היא פירקה את מוט האוהל האחרון ביריעת חייה של אז. היא פירקה את הקשר עם השומרוני הטוב שלה. עזבה את דירתם המשותפת,חילקה את הנכסים, עם נדיבות רבה לנישאר בה,והעבירה את כל חפציה אלי. סידרנו לה חדר משלה. אבא תלה מדפים לספרים,ואת בגדיה היא אירגנה לה,הדיסקים, קלסרי הלמודים. התמונות שעל הקיר, שולחן העבודה, החפצים הקטנים האלה שמלקטים לזיכרון ומחפשים להם מקומות נכונים להניחם בגלוי, או קוברים אותם בקופסאות באפלולית המגירות

היה לה חדר משלה,בבית שלי. אחרי כמה שנים שכבר לא גרה בבית ילדותה, אצלי. הבית כאילו התמלא מחדש בנוכחותה – הבלגן של החיים,הארוחות המשותפות,הבישול הנהדר שלה,טלפונים וחברים והסעות,ופטפוט נשים חכם ואנושי ומצחיק עד התפחלצות הבטן מרוב צחוקים

.אבל זה היה רק לכמה ימים מתוקים

.כי מייד היא חזרה דרומה. אל האשרם, הבית האמיתי שלה עכשיו

.ובזאת היא הודיעה לעולם – שהיא נשארת שם

"?לכמה זמן "

"!לא יודעת"

"?מה את עושה שם בכלל כל היום"

."הרבה, ובעיקר מה שטוב לי וחשוב לי לעכשיו"

"?תבואי לבקר מידי פעם"

."לא יודעת, אולי, לפעמים, לא בטוח מתי"

"?אפשר לבקר אותך שם"

."אין צורך. אפשר, אבל לא ממש צריך"

אז אם זה כך, אני רוצה שנדבר. שתסבירי לי. שאנסה להבין. או שתבואי אלי, או שאני אסע "לשם. תחליטי

היא הגיחה לתל אביב לביקור קצר, לדיבור. באתי הכי פתוחה, מתעניינת, מקשיבה, ומקבלת שאמא יכולה

.ולא היה לי קל. בכלל לא היה לי קל. היה לי קשה

הנה,כתבתי שהדברים לא התרחשו בפתאומיות. אבל זה מהמבט של היום. ומהמבט של אז - זה קרה הכי מהיר שאפשר. כל הסימנים וכל הצעדים שפסעו לשם, כל המעשים שנעשו וכל ההתרחשויות שכבר הועידו את עצמם. דרומה - לא הכינו אותי אל ההלם. אל ההפתעה הגדולה, אל הנחרצות שבהחלטה

.תזמורת ענקית מתחילה להשתולל בתוכי

.כינורות - בקולות הקינה הנכאים שלהם – יגון עמוק נשפך מביטנם

.התופים מרביצים את הלמותם - הדהוד של מלחמה, סכנה, אייום

....פסנתר מריץ במהירות ענקית אצבעות על הקלידים - מנוסה, בריחה

כלי הנשיפה צורחים בשאגה מחרידה את קולות הפראות חסרת הרסן המתחוללת שם, אי שם בדרום

.וכלי הפריטה העדינים – מלטפים את מיתריהם, ופורטים על ריגשות האשמה הכבדים והמייסרים

ואין מנצח שיעמוד על הבמה המוגבהת מעל – ויסדיר את ההרמוניה המבורכת,המרווה. זו שמאפשרת למוח לחשוב בבהירות. לשים את הדברים במקומם הראוי. לשקוט. להניח, להרפות

א.ל

קישורי Trackback לרשומה זו